Daily Rambam: 15 Adar, 5791

א. מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ קַרְקַע תַּחַת יַד אֶחָד אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין פִּקָּדוֹן וְרָצָה לַעֲשׂוֹת שָׁלִיחַ לָדוּן עִם זֶה וּלְהוֹצִיא הַקַּרְקַע אוֹ הַפִּקָּדוֹן מִתַּחַת יָדוֹ הֲרֵי זֶה כּוֹתֵב לוֹ הַרְשָׁאָה וְצָרִיךְ לִקְנוֹת מִיָּדוֹ שֶׁהִרְשָׁהוּ וְאוֹמֵר לוֹ דּוּן וּזְכֵה וְהוֹצֵא לְעַצְמְךָ וְכַיּוֹצֵא בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ. וְאִם לֹא כָּתַב לוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לָדוּן עִמּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ אֵין אַתָּה בַּעַל דִּינִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ כֵן אֵינוֹ אֶלָּא שָׁלִיחַ וְכָל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה בּוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁל מְשַׁלְּחוֹ. וְכָל הַהוֹצָאוֹת שֶׁיּוֹצִיא הַשָּׁלִיחַ עַל דִּין זֶה שֶׁהֻרְשָׁה הֲרֵי הַמְשַׁלֵּחַ חַיָּב בָּהֶן. שֶׁכָּךְ כּוֹתְבִין בָּהַרְשָׁאָה כָּל שֶׁתּוֹצִיא בְּדִין זֶה עָלַי לְשַׁלְּמוֹ:

ב. הִקְנָה לָזֶה שֶׁהִרְשָׁה שְׁלִישׁ אוֹ רְבִיעַ מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה דִּין עַל הַכֹּל הוֹאִיל וְדָן עַל חֶלְקוֹ וַהֲרֵי הוּא בַּעַל דִּינוֹ בְּחֶלְקוֹ דָּן עַל הַכֹּל:

הקנה לזה שהרשה שליש או רביע וכו׳.

א״א דוקא שליש או רביע אבל אם אמר לו מאה דינרי ממה שיש לי ביד פלוני יהיו שלך לא ידון אלא על המאה:

ג. אֶחָד מִן הָאַחִים שֶׁלֹּא חָלְקוּ אוֹ מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּא לִתְבֹּעַ תּוֹבֵעַ עַל הַכֹּל. הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּזֶה הַמָּמוֹן אֵין צָרִיךְ הַרְשָׁאָה מִשְּׁאָר שֻׁתָּפִין. וְאֵין הַשֻׁתָּף הָאַחֵר יָכוֹל לוֹמַר לְשֻׁתָּפוֹ שֶׁדָּן אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי שָׁם הָיִיתִי תּוֹבֵעַ טְעָנוֹת אֲחֵרוֹת וּמְחַיֵּב בַּעַל דִּינִי. שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ לָמָּה לֹא בָּאתָ לִתְבֹּעַ גַּם אַתָּה. לְפִיכָךְ אִם הָיָה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת יֵשׁ לוֹ לַחְזֹר עַל בַּעַל הַדִּין וְלָדוּן עִמּוֹ וְלוֹמַר לוֹ אֲנִי אֵינִי מוֹדֶה בְּכָל מַה שֶּׁטָּעַן שֻׁתָּף שֶׁלִּי. לְפִיכָךְ יֵשׁ לַנִּתְבָּע לְעַכֵּב וְלוֹמַר לָזֶה אוֹ דּוּן עִמִּי בְּחֶלְקְךָ אוֹ הָבֵא הַרְשָׁאָה שֶׁהֲרֵי מָמוֹן שְׁנֵיכֶם בְּיָדִי וּשְׁנֵיכֶם בַּעֲלֵי דִּינִי וּלְמָחָר יָבוֹא אָחִיךָ אוֹ שֻׁתָּפְךָ וְיִתְבַּע גַּם הוּא:

ד. הַבַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ צָרִיךְ הַרְשָׁאָה. וְאִם יֵשׁ פֵּרוֹת בַּקַּרְקַע מִתּוֹךְ שֶׁיֵּשׁ לָדוּן עַל הַפֵּרוֹת שֶׁהֲרֵי הֵן שֶׁלּוֹ דָּן עַל הָעִקָּר וְאֵין צָרִיךְ הַרְשָׁאָה מֵאִשְׁתּוֹ שֶׁאִם אֵין לוֹ קַרְקַע אֵין לוֹ פֵּרוֹת:

ה. מִי שֶׁהָיָה לוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ פִּקָּדוֹן אוֹ מִלְוֶה בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין בֵּין מָעוֹת וְעָשָׂה שָׁלִיחַ בְּעֵדִים לַהֲבִיאָן לוֹ הָרְשׁוּת בְּיַד זֶה שֶׁהֵם אֶצְלוֹ אִם רָצָה לִתֵּן נִפְטָר וְאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן שֶׁהֲרֵי נָתַן לִשְׁלוּחוֹ. וְאִם לֹא רָצָה לִתֵּן אֵינוֹ נוֹתֵן שֶׁאֵין זֶה בַּעַל דִּינוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא בְּהַרְשָׁאָה עַל הַפִּקָּדוֹן. וְכָל הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הַנֶּאֱמָר בָּהֶן וַאֲשֶׁר (יחזקאל יח יח) ״לֹא טוֹב עָשָׂה בְּתוֹךְ עַמָּיו״:

וכל הבא בהרשאה וכו׳.

א״א דוקא כשהוא עם בעל דינו בעיר אחת ומרשה לאחר לתבוע את חובו אבל אם היה בעל דינו בעיר אחרת מציל ממון חבירו הוי עכ״ל:

ו. הַתּוֹבֵעַ חֲבֵרוֹ בְּדִין בְּמִטַּלְטְלִין אוֹ בְּמָעוֹת שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ וְכָפַר בּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִכְתֹּב הַרְשָׁאָה עָלָיו שֶׁנִּמְצָא זֶה כִּמְשַׁקֵּר שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ הִרְשֵׁיתִיךְ לִטּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי וּכְבָר אָמַר פְּלוֹנִי שֶׁאֵין לוֹ אֶצְלוֹ כְּלוּם. וְכֵן מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לוֹ חֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת אַחֵר עָלָיו לְהַשְׁבִּיעוֹ שֶׁאֵין שָׁם דָּבָר שֶׁיַּקְנֶה לוֹ וְאֵין אָדָם מַרְשֶׁה עַל תְּבִיעַת דְּבָרִים שֶׁאֵין הַדְּבָרִים נִקְנִין אֶלָּא עַל תְּבִיעַת הַמָּמוֹן:

ז. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מְעוֹת פִּקָּדוֹן בְּיַד אַחֵר וְרָצָה לְהַרְשׁוֹת שָׁלִיחַ לַהֲבִיאָן אֵין הַקִּנְיָן מִיָּדוֹ מוֹעִיל בָּזֶה שֶׁאֵין הַמַּטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה. נוֹתֵן לוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּ וּמַקְנֶה לוֹ הַמָּעוֹת עַל גַּבָּהּ כְּדֵי לְהוֹצִיאָן בְּהַרְשָׁאָה זוֹ וְהוֹלֵךְ וְדָן עִמּוֹ וּמוֹצִיאָן. הָיְתָה לוֹ מִלְוֶה בְּיַד אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל לִכְתֹּב הַרְשָׁאָה עָלֶיהָ וַאֲפִלּוּ הָיָה הַחוֹב בִּשְׁטָר מִפְּנֵי שֶׁהַמִּלְוֶה לְהוֹצָאָה נִתְּנָה וְאֵין אָדָם מַקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָּעוֹלָם. וְאֵין לוֹ דֶּרֶךְ שֶׁיַּקְנֶה אָדָם חוֹב בָּהּ אֶלָּא בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ טַעַם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אוֹ בְּהַקְנָיַת שְׁטַר הַחוֹב עַצְמוֹ בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקְנֶה הַשִּׁעְבּוּד שֶׁבּוֹ. זֶהוּ הַדִּין שֶׁיֵּרָאֶה לִי מִן הַגְּמָרָא. אֲבָל הַגְּאוֹנִים תִּקְּנוּ שֶׁכּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה אַף עַל הַמִּלְוֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטּל כָּל אֶחָד מָמוֹן חֲבֵרוֹ וְיֵלֵךְ לוֹ לִמְדִינָה אַחֶרֶת. וְעוֹד תִּקְּנוּ שֶׁאִם הִרְשָׁהוּ לִטּל מָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ אוֹ לִתְבֹּעַ מִמֶּנּוּ הַלְוָאָה וְלֹא הָיְתָה לַמַּקְנֶה קַרְקַע מַקְנֵהוּ אַרְבַּע אַמּוֹת מֵחֶלְקוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמַקְנֶה לוֹ הַמָּעוֹת עַל גַּבָּן. וּדְבָרִים אֵלּוּ דְּבָרִים קַלִּים הֵן עַד מְאֹד וּרְעוּעִים שֶׁזֶּה מִי יֹאמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַאֲפִלּוּ הוּא רָאוּי אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. וְהַגְּאוֹנִים עַצְמָן שֶׁתִּקְּנוּ תַּקָּנָה זוֹ אָמְרוּ שֶׁאֵין אוֹמְרִין יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר וְאֵינָהּ אֶלָּא כְּדֵי לְאַיֵּם עַל הַנִּתְבָּע. אִם רָצָה לָדוּן וְלִתֵּן בְּהַרְשָׁאָה זוֹ נִפְטָר. וְלָמָּה יִפָּטֵר שֶׁאֵין זֶה הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה זוֹ הָרְעוּעָה פָּחוֹת מִשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂהוּ בְּעֵדִים. אֲבָל אִם לֹא יִרְצֶה הַנִּתְבָּע לָדוּן עִמּוֹ אֵין כּוֹפִין לִתֵּן לוֹ וְלֹא לְהַשְׁבִּיעַ עַד שֶׁיָּבוֹא בַּעַל דִּינוֹ. וְכֵן הוֹרוּ שֶׁאִם הָיְתָה לוֹ מִלְוֶה אֵצֶל חֲבֵרוֹ בֵּין בִּשְׁטָר בֵּין בְּעֵדֵי קִנְיָן אַף עַל פִּי שֶׁכָּפַר בָּהּ בְּבֵית דִּין כּוֹתְבִין עָלָיו הַרְשָׁאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּפִירַת שִׁעְבּוּד קַרְקַע. אֲבָל אִם מִלְוֶה עַל פֶּה הִיא שֶׁכָּפַר בָּהּ לֹא תִּקְּנוּ שֶׁיִּכְתְּבוּ עָלֶיהָ הַרְשָׁאָה:

היתה לו מלוה ביד אחר וכו׳ עד החוב בשטר.

א״א אם לא מסר לו שטר חוב:

ח. מִי שֶׁהִרְשָׁה לְאֶחָד וְרָצָה לְבַטֵּל הַשְּׁלִיחוּת וּלְהַרְשׁוֹת לְאַחֵר הֲרֵי זֶה מְבַטֵּל. וְאֵין לַמֻּרְשֶׁה לִכְתֹּב הַרְשָׁאָה לְאַחֵר שֶׁזֶּה אוֹמֵר אֵין רְצוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה פִּקְדוֹנִי בְּיַד אַחֵר. לְפִיכָךְ אִם הִתְנָה עָלָיו שֶׁיַּרְשֶׁה הוּא לְאַחֵר וְאַחֵר לְאַחֵר הֲרֵי הַשָּׁלִיחַ כּוֹתֵב הַרְשָׁאָה לַשֵּׁנִי וְשֵׁנִי לַשְּׁלִישִׁי הַכֹּל לְפִי תְּנָאוֹ:

ט. הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה שֶׁמָּחַל לְזֶה הַנִּתְבָּע אוֹ שֶׁמָּכַר לוֹ אוֹ שֶׁמָּחַל לוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה אוֹ שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ פְּשָׁרָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ לְתַקֵּן שְׁלַחְתִּיךָ וְלֹא לְעַוֵּת. לְפִיכָךְ אִם הִתְנָה עִמּוֹ בֵּין לְתַקֵּן בֵּין לְעַוֵּת אֲפִלּוּ מָחַל לוֹ עַל הַכֹּל הֲרֵי זֶה מָחוּל:

י. רְאוּבֵן שֶׁבָּא בְּהַרְשָׁאָה וְתָבַע שִׁמְעוֹן אֵין שִׁמְעוֹן יָכוֹל לִדְחוֹתוֹ וְלוֹמַר לוֹ שֶׁמָּא הַמְשַׁלֵּחַ אוֹתְךָ הִרְשָׁה אַחֵר וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתְךָ שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן אוֹמֵר לוֹ תֵּן לִי הַפִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ וְזוֹ הַרְשָׁאָתִי תְּהִי אֶצְלְךָ. וְאִם הַמַּפְקִיד הִרְשָׁה אַחֵר הוּא הִפְסִיד עַל עַצְמוֹ וְשִׁמְעוֹן פָּטוּר שֶׁהֲרֵי בְּהַרְשָׁאָתוֹ נָתַן:

יא. רְאוּבֵן שֶׁבָּא בְּהַרְשָׁאַת שִׁמְעוֹן וְתָבַע לֵוִי וְאָמַר לֵוִי לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם אֲבָל יִשָּׁבַע שִׁמְעוֹן וְיִטּל מוֹצִיאִין הַמָּמוֹן מִיַּד לֵוִי וְיִהְיֶה מֻנָּח בְּבֵית דִּין עַד שֶׁיָּבוֹא שִׁמְעוֹן וְיִשָּׁבַע וְיִטּל. וְכֵן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁתּוֹלֶה לֵוִי בְּשִׁמְעוֹן יָדוּן רְאוּבֵן וְיִהְיֶה הַמָּמוֹן מֻנָּח בְּבֵית דִּין עַד שֶׁיָּבוֹא שִׁמְעוֹן וְיִשָּׁאֵל. וְיֵשׁ לִרְאוּבֵן לְהַחֲרִים עַל מִי שֶׁטּוֹעֵן טַעֲנַת שֶׁקֶר כְּדֵי לְעַכֵּב הַמָּמוֹן וּלְאַחֲרוֹ. נִתְחַיֵּב לֵוִי שְׁבוּעָה אֵינוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב וְלוֹמַר לוֹ אֵינִי נִשְׁבָּע עַד שֶׁאַחֲרִים בִּפְנֵי שִׁמְעוֹן עַל מִי שֶׁטּוֹעֵן עָלַי שֶׁקֶר שֶׁאֵין זֶה הַחֵרֶם אֶלָּא תַּקָּנָה קַלָּה שֶׁתִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים הָאַחֲרוֹנִים כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ בַּעֲלֵי דִּינִין טַעֲנוֹתֵיהֶן וְאֵין מְעַכְּבִין שְׁבוּעָתוֹ שֶׁל זֶה מִפְּנֵי תַּקָּנָה זוֹ הַקַּלָּה:

ראובן שבא בהרשאת שמעון ותבע וכו׳ עד שיבא שמעון וישבע ויטול.

א״א דומה שסותרין דבריו זה את זה שהרי אמר למעלה דהיכא דכפריה לא כתבינן הרשאה ואפשר שהוא מחלק בין שכפר קודם הרשאה לכופר אחר הרשאה וצריך אריכות בזה עכ״ל:

Daily Rambam

ט״ו אדר ה׳תשצ״א

שלוחין ושותפין

ג

ספר קניין

ט״ו אדר ה׳תשצ״א