פר העלם וכו׳ עד כיון שיצא יצא.א״א אני איני סובר כפירושו כי הסוגיא שלו דומה דמשום יציאה הוא הפסול והענין אינו כן אלא משום ביאת פנים הילכך צריך לפרש הבעיא פר ושעיר של יום הכפורים שהזה דמם על הבדים והוציאן להיכל כדינו וחזר והכניסן לפני ולפנים נפסלו מלהזות על הפרוכת או לא מי אמרינן מקומו היה ואינו נפסל בו או לא ואם תמצי לומר כיון דנפק נפק ושוב לא נקרא מקומו מפרוכת למזבח הזהב שהכל בהיכל מהו הא ודאי מקומו הוא או דילמא יציאה כתיבא ביה ויצא אל המזבח וכי הדר עייל ליה לבית הפרוכת ובא קרינן ביה:
קומץ שמיצה שמנו על העצם.א״א בנוסחא שלנו שמיצה שמנו על העצים ומה שפירש הענין לאם ירדו אם יעלו לא נהיר דבר למד מעניינו ואין הענין ההוא מדבר לירידה ועלייה אלא לענין חסרון קומץ או חסרון שמנו אם נמצא שמנו על העצים אם נחשוב אותו קודם הקטרתו שהרי עדיין לא משלה בו האור אע״פ שנפל ע״ג עצים שבמערכה דחבורי עולים דהיינו עצים שהם חיבור לקומץ לאו כקומץ דמו והרי חסר שמנו או דילמא כעולים דמו והרי לא חסר שמנו קודם הקטרה וזה הבעיא במנחות פרק הקומץ רבה:
אבל הדיוט וכו׳ עד הרי אלו אין מתקדשין.א״א אין דבריו מחוורים שכל אותן דברים האמורים בתמורה לדעת ר״ש הם דקא סבר כל דלא חזי לאלתר להקריבה לא חיילה קדושה עליה. וכן אמר על מפריש נקבה לאשם תמכר שלא במום ואולי מפני שאמר אין אני רואה דבריו של ר״ש בפסח מכלל דבאשם רואה את דבריו. ועוד דבגמרא קא טרח לפרושי טעמא דר״ש באשם:
