נתנו בראש הקנה וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל אנן קונטס תנן והוא בד של עץ ארוך ויש הרבה כזה והוא טעה במה שאמר בגמרא תלוש ונעוץ לא ונדמה לו שעל הקנה ועל הקונטס אמרו ולא אמרו אלא על הקנה, עכ״ל:
כשם שמברכין וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל והיכן צונו לערב בתחומין, בשלמא עירובי חצרות ושתופי מבואות יש בהן היכר לשבת שלא להוציא לרה״ר אלא הא קולא נפקא מיניה לשבת ולא חומרא ואע״פ שאין מערבין אלא לדבר מצוה אין המצוה נוגעת לעירוב והיאך יאמרו וצונו על מצות עירוב:
או שהיה בין המקום וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל אם יש בין המקום שהוא עומד משחשכה ומקום שנתכוין לשבות בו יותר מן אלפים אמה הרי הוא כמי שיצא חוץ לתחום ואין לו אלא ארבע אמות במקומו, עכ״ל:
הקונה שביתה וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל אף זה אינו כן אלא הולך עד אותו מקום ממקום שהוא בתוך תחומו ואם רצה לילך מאותו מקום ואילך מחמירין עליו ואם בא למדוד מצפונו מודדין לו מדרומו, עכ״ל:
יו״ט שחל להיות וכו׳.כתב הראב״ד ואיך לא פירש ולא חילק בדבר והלא העמידוה בגמרא דמנח לה בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן דאי לא יו״ט ושבת לא מצי לערב בשתי רוחות:
המערב לשני ימים וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל טעה בזה שאפילו בשני י״ט של ר״ה אע״פ שהן קדושה אחת צריך שיהא העירוב קיים בליל שני ובמקומו, לחומרא אמרינן שהן קדושה אחת אבל לקולא לא אמרינן, עכ״ל:
