Daily Rambam

קסז. לשבות בשמיני של חג, שנאמר: ״וביום השמיני מקרא קודש״ (ראה ויקרא כג,לו).

קסח. לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר: ״בסוכות תשבו, שבעת ימים״ (ויקרא כג,מב).

קסט. ליטול לולב, שנאמר: ״ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים״ (ויקרא כג,מ).

קע. לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר: ״יום תרועה, יהיה לכם״ (במדבר כט,א).

קעא. ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, שנאמר: ״זה ייתנו, כל העובר על הפקודים״ (שמות ל,יג).

קעב. לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר: ״אליו, תשמעון״ (דברים יח,טו).

קעג. למנות מלך, שנאמר: ״שום תשים עליך מלך״ (דברים יז,טו).

קעד. לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר: ״ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה״ (דברים יז,יא).

קעה. לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר: ״אחרי רבים--להטות״ (שמות כג,ב).

קעו. למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר: ״שופטים ושוטרים, תיתן לך״ (דברים טז,יח).

קעז. להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר: ״בצדק, תשפוט עמיתך״ (ויקרא יט,טו).

קעח. להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר: ״והוא עד, או ראה או ידע״ (ויקרא ה,א).

קעט. לחקור העדים הרבה, שנאמר: ״ודרשת וחקרת ושאלת, היטב״ (דברים יג,טו).

קפ. לעשות לעדים זוממין כמו שזמו לעשות, שנאמר: ״ועשיתם לו, כאשר זמם״ (דברים יט,יט).

קפא. לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר: ״וערפו שם את העגלה, בנחל״ (דברים כא,ד).

קפב. להכין שש ערי מקלט, שנאמר: ״תכין לך, הדרך, ושילשת״ (דברים יט,ג).

קפג. לתת ללויים ערים לשבת, וגם הן קולטות, שנאמר: ״ונתנו ללויים ... ערים״ (במדבר לה,ב).

קפד. לעשות מעקה, שנאמר: ״ועשית מעקה לגגך״ (דברים כב,ח).

קפה. לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר: ״אבד תאבדון את כל המקומות״ (דברים יב,ב).

קפו. להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר: ״ושרפת באש את ... כל שללה״ (דברים יג,יז).

קפז. לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר: ״החרם תחרימם״ (דברים כ,יז).

קפח. להכרית זרעו של עמלק, שנאמר: ״תמחה את זכר עמלק״ (דברים כה,יט).

קפט. לזכור מה שעשה לנו עמלק תדיר, שנאמר: ״זכור, את אשר עשה לך עמלק״ (דברים כה,יז).

קצ. לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר: ״כי תקרב אל עיר״ (דברים כ,י).

קצא. למשוח כוהן למלחמה, שנאמר: ״והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן״ (דברים כ,ב).

קצב. להתקין יד במחנה, שנאמר: ״ויד תהיה לך, מחוץ למחנה״ (דברים כג,יג).

קצג. להתקין יתד, שנאמר: ״ויתד תהיה לך, על אזנך״ (דברים כג,יד).

קצד. להשיב את הגזל, שנאמר: ״והשיב את הגזילה אשר גזל״ (ויקרא ה,כג).

קצה. ליתן צדקה, שנאמר: ״פתוח תפתח את ידך״ (דברים טו,ח; דברים טו,יא).

קצו. להעניק לעבד עברי, שנאמר: ״הענק תעניק, לו״ (דברים טו,יד); וכן אמה עברייה.

קצז. להלוות לעני, שנאמר: ״אם כסף תלווה את עמי״ (שמות כב,כד); ״אם״ זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר: ״והעבט, תעביטנו״ (דברים טו,ח).

קצח. להלוות לנוכרי בריבית, שנאמר: ״לנוכרי תשיך״ (דברים כג,כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.

קצט. להשיב המשכון לבעליו, שנאמר: ״השב תשיב לו את העבוט״ (דברים כד,יג).

ר. ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר: ״ביומו תיתן שכרו״ (דברים כד,טו).

רא. להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר: ״כי תבוא בכרם ריעך״ (דברים כג,כה), ״כי תבוא בקמת ריעך״ (דברים כג,כו).

רב. לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר: ״עזוב תעזוב, עימו״ (שמות כג,ה).

רג. להקים המשא על הבהמה, שנאמר: ״הקם תקים, עימו״ (דברים כב,ד).

רד. להשיב האבידה, שנאמר: ״השב תשיבם, לאחיך״ (דברים כב,א).

רה. להוכיח החוטא, שנאמר: ״הוכח תוכיח את עמיתך״ (ויקרא יט,יז).

רו. לאהוב כל בני אדם מבני ברית, שנאמר: ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ (ויקרא יט, יח).

רז. לאהוב את הגר, שנאמר: ״ואהבתם את הגר״ (דברים י, יט).

רח. לצדק מאזניים עם המשקלות, שנאמר: ״מאזני צדק אבני צדק״ (ויקרא יט, לו).

רט. לכבד החכמים, שנאמר: ״מפני שיבה תקום״ (ויקרא יט, לב).

רי. לכבד אב ואם, שנאמר ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ (שמות כ, יא); (דברים ה, טו).

ריא. ליראה מאב ואם, שנאמר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״ (ויקרא יט, ג).

ריב. לפרות ולרבות, שנאמר: ״פרו ורבו״ (בראשית ט, ז).

ריג. לבעול בקידושין, שנאמר: ״כי יקח איש אשה ובא אליה״ (דברים כב, יג) וראה דברים כד, א.

ריד. לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר: ״נקי יהיה לביתו שנה אחת״ (דברים כד, ה).

רטו. למול את הבן, שנאמר: ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״ (ויקרא יב, ג).

רטז. לייבם אשת אח, שנאמר: ״יבמה יבוא עליה״ (דברים כה,ה).

ריז. לחלוץ ליבם, שנאמר: ״וחלצה נעלו מעל רגלו״ (דברים כה,ט).

ריח. לישא אונס שנאמר: ״ולו תהיה לאישה״ (דברים כב,כט).

ריט. לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר: ״ולו תהיה לאישה״ (דברים כב,יט).

רכ. לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דינין, שנאמר: ״כי יפתה איש״ (שמות כב,טו).

רכא. לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר: ״וראית, בשביה, אשת, יפת תואר״ (דברים כא,יא).

רכב. לגרש בשטר, שנאמר: ״וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה״ (דברים כד,א; דברים כד,ג).

רכג. לעשות לסוטה כתורה, שנאמר: ״ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת״ (במדבר ה,ל).

רכד. להלקות הרשעים, שנאמר: ״והפילו השופט והכהו״ (דברים כה,ב).

רכה. להגלות רוצח בשגגה, שנאמר: ״וישב בה, עד מות הכוהן״ (במדבר לה,כה).

רכו. להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר: ״נקום, יינקם״ (שמות כא,כ).

רכז. להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר: ״מות יומת הנואף, והנואפת״ (ויקרא כ,י).

רכח. להיות בית דין שורפין באש, שנאמר: ״באש ישרפו אותו, ואתהן״ (ויקרא כ,יד).

רכט. להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר: ״וסקלתם אותם״ (דברים כב,כד).

רל. לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר: ״ותלית אותו, על עץ״ (דברים כא,כב).

רלא. לקבור הנהרג ביומו, שנאמר: ״כי קבור תקברנו ביום ההוא״ (דברים כא,כג).

רלב. לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר: ״כי תקנה עבד עברי״ (שמות כא,ב).

רלג. לייעד אמה עברייה, שנאמר: ״אשר לו יעדה״ (שמות כא,ח), ״ואם לבנו, ייעדנה״ (שמות כא,ט).

רלד. לפדות אמה עברייה, שנאמר: ״והפדה״ (שמות כא,ח).

רלה. לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר: ״לעולם, בהם תעבודו״ (ויקרא כה,מו).

רלו. להיות החובל משלם ממון, שנאמר: ״וכי יריבון אנשים--והכה איש״ (שמות כא,יח).

רלז. לדון בנזקי בהמה, שנאמר: ״וכי ייגוף שור איש את שור ריעהו״ (שמות כא,לה).

רלח. לדון בנזקי הבור, שנאמר: ״כי יפתח איש בור״ (שמות כא,לג).

רלט. לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר: ״וכי יגנוב״ (ראה שמות כא,לז), ״אם במחתרת״ (שמות כב,א), ״וגונב איש ומכרו״ (שמות כא,טז).

רמ. לדון בנזקי הבער, שנאמר: ״כי יבער איש, שדה או כרם״ (שמות כב,ד).

רמא. לדון בנזקי האש, שנאמר: ״כי תצא אש ומצאה קוצים״ (שמות כב,ה).

רמב. לדון בדין שומר חינם, שנאמר: ״כי ייתן איש אל ריעהו כסף או כלים״ (שמות כב,ו).

רמג. לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר: ״כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור״ (שמות כב,ט).

רמד. לדון בדין השואל, שנאמר: ״וכי ישאל איש מעם ריעהו״ (שמות כב,יג).

רמה. לדון בדין מקח וממכר, שנאמר: ״וכי תמכרו ממכר לעמיתך״ (ויקרא כה,יד).

רמו. לדון בדין טוען וכופר, שנאמר: ״על כל דבר פשע״ (שמות כב,ח).

רמז. להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר: ״וקצותה, את כפה״ (דברים כה,יב).

רמח. לדון בדיני נחלות, שנאמר: ״איש כי ימות, ובן אין לו״ (במדבר כז,ח).