Daily Rambam

א. שֻׁתָּף שֶׁטָּעַן עַל חֲבֵרוֹ שֶׁכָּךְ הָיָה תְּנַאי בֵּינֵיהֶם וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא הָיָה תְּנַאי זֶה מֵעוֹלָם. אוֹ שֶׁטָּעַן שֶׁהַקֶּרֶן שֶׁלִּי הָיָה כָּךְ וְכָךְ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינוֹ אֶלָּא פָּחוֹת מִזֶּה. אוֹ שֶׁטָּעַן שֶׁכְּבָר נָתַתִּי לְךָ הַשֻּׁתָּפוּת וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא לָקַחְתִּי. אוֹ שֶׁסְּחוֹרָה זוֹ מִשֶּׁלִּי וְהַלָּה אוֹמֵר מִשֶּׁל אֶמְצַע וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּטְעָנוֹת אֵלּוּ הָרְשׁוּת בְּיַד הַתּוֹבֵעַ בִּשְׁבוּעָה. כֵּיצַד. אִם רָצָה הַתּוֹבֵעַ שֶׁלֹּא יִשָּׁבַע הַשֻׁתָּף שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין וְיַשְׁבִּיעוֹ הֶסֵּת עַל הַטַּעֲנָה שֶׁכּוֹפֵר בָּהּ וְאוֹמֵר לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעוֹ. וְאִם רָצָה מְגַלְגֵּל עָלָיו כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בִּשְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין וּמַשְׁבִּיעוֹ בְּטַעֲנַת סָפֵק שֶׁלֹּא גָּזַלְתָּ כְּלוּם כָּל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת וְשֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ תְּנַאי כָּךְ וְשֶׁזּוֹ הַסְּחוֹרָה שֶׁלְּךָ וְשֶׁנָּתַתָּ לִי כָּךְ וְכָךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ב. הַתּוֹבֵעַ שֻׁתָּפוֹ לְהַשְׁבִּיעוֹ שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין הַנִּתְבָּע אוֹמֵר כְּבָר חָלַקְנוּ וְלֹא נִשְׁאַר לְךָ אֶצְלִי כְּלוּם וְהַתּוֹבֵעַ אוֹמֵר עֲדַיִן לֹא חָלַקְנוּ וְלֹא עָשִׂינוּ חֶשְׁבּוֹן. אוֹ שֶׁאָמַר הַתּוֹבֵעַ חָלַקְנוּ עַל מְנָת שֶׁאַשְׁבִּיעַ אוֹתְךָ שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין בְּכָל עֵת שֶׁאֶרְצֶה וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁבַּעְתָּ וְאַתָּה מַדְחֶה אוֹתִי מִיּוֹם לְיוֹם. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ בְּטַעֲנַת סָפֵק. אֲפִלּוּ אָמַר הַנִּתְבָּע כֵּן חָלַקְנוּ וְנִשְׁאַר לְךָ אֶצְלִי וְזֶה הַנִּשְׁאָר אֵינוֹ אֶלָּא חוֹב שֶׁזְּקָפַתּוּ עָלַי אוֹ פִּקָּדוֹן הִנַּחְתָּ אֶצְלִי אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֵדִים שֶׁהָיָה שֻׁתָּפוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ בְּטַעֲנַת סָפֵק וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעַ הֶסֵּת שֶׁכְּבָר חָלְקוּ אוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ מֵעוֹלָם וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי גִּלְגּוּל לְפִי שֶׁאֵין מַשְׁבִּיעִין הֶסֵּת וְאֵין מְגַלְגְּלִין אֶלָּא אִם טָעֲנוֹ דָּבָר שֶׁאִם יוֹדֶה בּוֹ יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם מָמוֹן. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֲפִלּוּ הוֹדָה בּוֹ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא שְׁבוּעָה אֵינוֹ נִשְׁבָּע עָלָיו וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי גִּלְגּוּל. וְכָזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים בַּעֲלֵי הוֹרָאָה:

ג. טָעַן שֶׁעֲדַיִן שֻׁתָּפִי אַתָּה וְנִשְׁאַר לִי אֶצְלְךָ כָּךְ וְכָךְ וְזֶה אוֹמֵר כְּבָר חָלַקְנוּ וְלֹא נִשְׁאַר לְךָ אֶצְלִי כְּלוּם אוֹ לֹא הָיִיתָ שֻׁתָּפִי מֵעוֹלָם הֲרֵי הַנִּתְבָּע נִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁאֵין לוֹ בְּיָדוֹ כְּלוּם וּמְגַלְגֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא גְּזָלְתַּנִי כְּלוּם מֵעוֹלָם. וְאֵינוֹ מְגַלְגֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא הָיוּ שֻׁתָּפוֹ אוֹ שֶׁכְּבָר חָלַקְנוּ מִן הַטַּעַם שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ד. טָעַן שֶׁעֲדַיִן שֻׁתָּפִין אֲנַחְנוּ וְיֵשׁ לִי לְהַשְׁבִּיעֲךָ בְּטַעֲנַת סָפֵק וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא נִשְׁתַּתַּפְנוּ מֵעוֹלָם וְהֵבִיא הַתּוֹבֵעַ עֵדִים שֶׁהָיָה שֻׁתָּפוֹ וְחָזַר הַנִּתְבָּע אַחַר כָּךְ וְאָמַר חָלַקְנוּ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁהֲרֵי הֻחְזַק כַּפְרָן לִשְׁבוּעָה זוֹ וְיִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ה. רְאוּבֵן שֶׁהֵטִיל לְכִיס אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָרִים וְהֵטִיל שִׁמְעוֹן מָאתַיִם וְנִשְׁתַּתְּפוּ וְנָשְׂאוּ וְנָתְנוּ בְּיַחַד וַהֲרֵי הַמָּמוֹן כֻּלּוֹ בְּיַד רְאוּבֵן וְטָעַן רְאוּבֵן שֶׁפָּחַת מִן הַקֶּרֶן חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָרִין אֵין אוֹמְרִים יִשָּׁבַע רְאוּבֵן שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין שֶׁפָּחֲתוּ כָּךְ וִישַׁלֵּם שִׁמְעוֹן חֲמִשִּׁים מִבֵּיתוֹ אֶלָּא יִשָּׁבַע רְאוּבֵן שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין שֶׁפָּחֲתוּ וְיֵלֵךְ בַּמָּנֶה שֶׁבְּיָדוֹ בִּלְבַד וְלֹא יְשַׁלֵּם שִׁמְעוֹן כְּלוּם. טָעַן רְאוּבֵן שֶׁשִּׁמְעוֹן יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי בִּפְחָת זוֹ שֶׁפָּחֲתוּ יְגַלְגֵּל עַל שִׁמְעוֹן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי סְכוּם הַפְּחָת הַזֶּה. וְאִם לֹא נִתְעַסֵּק שִׁמְעוֹן בְּשֻׁתָּפוּת זוֹ כְּלָל יִשָּׁבַע שִׁמְעוֹן הֶסֵּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי בְּזֶה הַהֶפְסֵד וְיִפָּטֵר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם הָיָה זֶה הַמָּנֶה הַנִּשְׁאָר בְּיַד שִׁמְעוֹן חוֹלְקִים אוֹתוֹ בְּשָׁוֶה. שֶׁאֵין הַשֻׁתָּף מִן הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁבַע וְיִטּל מַה שֶּׁבְּיַד חֲבֵרוֹ אֶלָּא נִשְׁבָּע וְנִפְטָר אוֹ נוֹטֵל מִדָּבָר שֶׁהוּא תַּחַת יָדוֹ. וְהִזָּהֵר בְּדִין זֶה שֶׁכְּבָר טָעוּ בּוֹ בַּעֲלֵי הוֹרָאָה:

ראובן שהטיל לכיס וכו׳ עד אלא ישבע ראובן שבועת השותפין שפחתו וילך במנה שבידו וכו׳. א״א מי שאמר שישלם שמעון חמשים הולך על דרך שאמר הוא למעלה הטיל לכיס זה מנה וזה מאתים השכר או הפחת לאמצע ונמצא ראובן מפסיד מאתים וחמשים ושמעון כמו כן מאתים וחמשים אלא שאיני מודה שישלם שמעון כלום בכל גרעון שיהיה שם שלא קיבל זה אחריות לזה אלא זה מפסיד ממה שהיה לו וזה מפסיד ממה שהיה לו לפי מעותיהן והשכר לעולם לאמצע והטעם מפורש בירושלמי עד דאת אזיל מזבן חדא זימנא אנא אזיל ומזבין י׳ זימני ולזה הטעם אין דין הפחת כדין השכר ומ״ש בסוף שאם היה המנה הנשאר ביד שמעון שיטול ממנה ראובן החמשים אינו דין אמת שההפסד לפי מעות שני חלקים לראובן והשליש של שמעון נמצא לראובן בהפסד חמש מאות שלש מאות ול״ג דינר בקירוב ולשמעון מאה וששים ושבעה נשארו לשמעון באותו המנה ל״ג והשאר לראובן וזה דין אמת:

ו. טָעַן שִׁמְעוֹן שֶׁיֵּשׁ לְלֵוִי עָלָיו חוֹב בְּזוֹ הַשֻּׁתָּפוּת מָנֶה. אִם הָיָה בְּיָדוֹ כְּדֵי הַחוֹב וְהָיָה יָכוֹל לִתְּנוֹ לְלֵוִי נֶאֱמָן וְנוֹתְנִין הַחוֹב וְאַחַר כָּךְ מְחַשְּׁבִין. וְאִם אֵין בְּיָדוֹ לִתֵּן אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהוֹצִיא מִיַּד רְאוּבֵן אוֹ מִן הַסְּחוֹרָה הַיְדוּעָה לְשֻׁתָּפוּת שֶׁמָּא קְנוּנְיָא הֵם עוֹשִׂין שִׁמְעוֹן וְלֵוִי עַל נִכְסֵי רְאוּבֵן. אֲפִלּוּ הָיְתָה הַמִּלְוֶה בִּשְׁטָר אֵין רְאוּבֵן חַיָּב לְשַׁלֵּם מִמֶּנָּה כְּלוּם. אֲבָל אִם טָעַן שִׁמְעוֹן שֶׁרְאוּבֵן יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה הַחוֹב שֶׁעָלַי מֵחֲמַת הַשֻּׁתָּפוּת הוּא וְהַחוֹב אֶצְלֵנוּ הוּא יִשָּׁבַע רְאוּבֵן הֶסֵּת אוֹ עַל יְדֵי גִּלְגּוּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחוֹב זֶה אֶצְלֵנוּ וִישַׁלֵּם שִׁמְעוֹן הַחוֹב מִשֶּׁלּוֹ. וְכֵן אִם יָצָא שְׁטַר חוֹב עַל לֵוִי בְּשֵׁם שִׁמְעוֹן בְּמֵאָה דִּינָרִין מִמָּמוֹן הַשֻּׁתָּפוּת וְאָמַר שִׁמְעוֹן נִפְרַעְתִּי וְהֶחְזַרְתִּי לַכִּיס. אוֹ שֶׁאָמַר שִׁמְעוֹן קָבַעְתִּי לוֹ זְמַן לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁתַּיִם. אֵינוֹ נֶאֱמָן שֶׁמָּא קְנוּנְיָא הוּא עוֹשֶׂה עַל נִכְסֵי רְאוּבֵן. וכֵּיצַד דָּנִין בְּדִין זֶה. לֵוִי כְּבָר נִפְטַר בְּהוֹדָאַת שִׁמְעוֹן. וְאִם לֹא הֵבִיא שִׁמְעוֹן רְאָיָה יְשַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ וְיִתְבַּע אֶת לֵוִי בְּסוֹף זְמַן שֶׁאָמַר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

וכן אם יצא וכו׳ עד וכן כל כיוצא בזה. א״א ומאחר שהשטר שעל לוי במאה דינר מפורש שהוא מן השותפות של ראובן אם השטר ביד ראובן לא יפטר לוי מן הכל בהודאת שמעון כי אם המחצה שלו אלא אם יכול להוציא משמעון יוציא ואם לאו יתבע מן לוי אבל אם השטר ביד שמעון נאמן הוא לומר נפרעתי עכ״ל:

סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת שְׁלוּחִין וְשֻׁתָּפִּין