Daily Rambam

א. הַכּוֹתֵב גֵּט שִׁחְרוּר לְעַבְדּוֹ וְזִכָּה לוֹ בּוֹ עַל יְדֵי אַחֵר וְאָמַר זְכֵה בְּגֵט זֶה לִפְלוֹנִי עַבְדִּי יָצָא לְחֵרוּת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ גֵּט לְיָדוֹ שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. אֲבָל אִם אָמַר תְּנוּ גֵּט זֶה לְעַבְדִּי אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ וְלֹא יֵצֵא הָעֶבֶד לְחֵרוּת עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדוֹ. לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר תְּנוּ גֵּט זֶה לְעַבְדִּי וּמֵת לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה:

ב. הַכּוֹתֵב בִּשְׁטָר עָשִׂיתִי פְּלוֹנִי עַבְדִּי בֶּן חוֹרִין אוֹ נַעֲשָׂה פְּלוֹנִי עַבְדִּי בֶּן חוֹרִין אוֹ הֲרֵי הוּא בֶּן חוֹרִין הֲרֵי זֶה יֵצֵא לְחֵרוּת. כָּתַב בַּשְּׁטָר אֶעֱשֶׂנּוּ בֶּן חוֹרִין לֹא יֵצֵא לְחֵרוּת:

ג. הָאוֹמֵר עָשִׂיתִי פְּלוֹנִי עַבְדִּי בֶּן חוֹרִין וְהוּא אוֹמֵר לֹא עֲשָׂאַנִי חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא זִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. אָמַר כָּתַבְתִּי גֵּט שִׁחְרוּר וְנָתַתִּי לוֹ וְהוּא אָמַר לֹא כָּתַב וְלֹא נָתַן הוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים וַהֲרֵי זֶה עֶבֶד עַד שֶׁיְּשַׁחְרְרֵנוּ בְּפָנֵינוּ:

ד. מִי שֶׁצִּוָּה בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ פְּלוֹנִית שִׁפְחָתִי אַל יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהּ יוֹרְשַׁי הֲרֵי זוֹ שִׁפְחָה כְּשֶׁהָיְתָה וְאָסוּר לַיּוֹרְשִׁים לְהִשְׁתַּעְבֵּד בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוָה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמֵּת. וְכֵן אִם אָמַר עֲשׂוּ לָהּ קוֹרַת רוּחַ כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין וְאֵין מִשְׁתַּעְבְּדִין בָּהּ אֶלָּא בִּמְלָאכָה שֶׁהִיא רוֹצָה בָּהּ. צִוָּה וְאָמַר שַׁחְרְרוּהָ כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ:

ה. בְּשִׁשָּׁה דְּבָרִים שָׁוִין שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים לְגִטֵּי נָשִׁים וּבִשְׁאָר דְּבָרִים הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר כָּל הַשְּׁטָרוֹת. וְאֵלּוּ הֵן הַשִּׁשָּׁה. פְּסוּלִים בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל עַכּוּ״ם. וּכְשֵׁרִין בְּעֵד כּוּתִי. וּצְרִיכִין כְּתִיבָה לְשֵׁם הַמְשַׁחְרֵר עַצְמוֹ. וְאֵין נִכְתָּבִין בִּמְחֻבָּר. וְאֵין חוֹתְמִין עֵדֵיהֶם אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה. אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים שָׁוִין לַמּוֹלִיךְ וְלַמֵּבִיא. כֵּיצַד. כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלִים בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל עַכּוּ״ם כְּשֵׁרִים בְּכָל הַתְּנָאִים שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִים בְּהִלְכוֹת הַלְוָאָה חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים:

ו. כָּל שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו אֲפִלּוּ עֵד אֶחָד כּוּתִי פָּסוּל חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין בְּעֵד אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְעֵד אֶחָד כּוּתִי וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כּוּתִי חָבֵר. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁהַכּוּתִים כְּעַכּוּ״ם לְכָל דִּבְרֵיהֶם אָנוּ לְמֵדִין מֵהֶן לִצְדוֹקִין שֶׁהַצְּדוֹקִין בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמוֹ כּוּתִי בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן קֹדֶם שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ כְּעַכּוּ״ם לְכָל דִּבְרֵיהֶם. בְּגֵט אִשָּׁה הוּא אוֹמֵר (דברים כד א) ״וְכָתַב לָהּ״ לִשְׁמָהּ וּבְגֵט שִׁחְרוּר הוּא אוֹמֵר (ויקרא יט כ) ״אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ״, עַד שֶׁיִּכְתֹּב לִשְׁמָהּ. בְּגֵט אִשָּׁה הוּא אוֹמֵר וְכָתַב וְנָתַן מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא נְתִינָה יָצָא הַכּוֹתֵב בִּמְחֻבָּר וְאַחַר כָּךְ קִצֵּץ שֶׁהֲרֵי מְחֻסַּר קְצִיצָה וּנְתִינָה וּבְגֵט שִׁחְרוּר הוּא אוֹמֵר (וְנָתַן לָהּ) לֹא יִהְיֶה מְחֻסָּר אֶלָּא נְתִינָה. אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים אֵינָן חוֹתְמִין עֵדֵיהֶם אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ טַעַם הַדָּבָר בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין:

ז. וְכֵיצַד שָׁוִין בְּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא שֶׁהַמֵּבִיא גֵּט שִׁחְרוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם וּבְחוּצָה לָאָרֶץ אִם אֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּמוֹ וְאָמַר הַשָּׁלִיחַ בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם זֶהוּ קִיּוּמוֹ. וְאִם בָּא הָאָדוֹן וְעִרְעֵר אַחַר כָּךְ אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּגִטֵּי נָשִׁים. כְּשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה גִּטָּהּ וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְקַיְּמוֹ הוֹאִיל וְהַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ כָּךְ הָעֶבֶד שֶׁשְּׁטַר שִׁחְרוּר יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּמוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה אוֹמֶרֶת בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אִם הִתְנָה עָלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ כָּךְ הָעֶבֶד שֶׁהֵבִיא גֵּט וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם נֶאֱמָן עַל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ וְאֵין צָרִיךְ קִיּוּם:

כשם שהאשה עצמה מביאה גיטה וכו׳ עד אינו צריך לקיימו. א״א זה הדרך הולך על דרך לא טוב לפי דעתנו כי הוא מפרש מה שאומר בגמרא אשה מכי מטי גיטא לידה איגרשא לה שאינה צריכה לקיימו ואין זה הדרך נכון בעינינו וכי היכן מצינו שטר שקרא עליו ערער שיגבה בו בלא קיום ואם יאמר שאינו צריך קיום עד שיערער עליו מנא ליה דמתניתין לאו ה״ק דילמא ה״נ קאמר צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם שלא תבא לידי ערער ולא תוכל לקיימו ואמאי אקשיה ליה מכי מטי גיטא לידה איגרשא לה והמתרגם הזה כמו כן איך סתם דבריו ואמר שאינן צריכין קיום בודאי אם יערער בעל ואדון צריכין קיום והשכל מורה שאף אם לא יערער אין להתיר אשת איש ואיסור עבד בלא קיום הגט אלא ודאי צריך לפרש בו דרך אחרת עכ״ל:

ח. כָּל הַכָּשֵׁר לְהָבִיא גֵּט הָאִשָּׁה כָּשֵׁר לְהָבִיא גֵּט הָעֶבֶד. וְהָעֶבֶד מְקַבֵּל גֵּט לַחֲבֵרוֹ מִיַּד רַבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֲבָל לֹא מִיַּד רַבּוֹ שֶׁל מְקַבֵּל. הַכּוֹתֵב שְׁטַר אֵרוּסִין לְשִׁפְחָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לָהּ צְאִי בּוֹ לְחֵרוּת וְהִתְקַדְּשִׁי בּוֹ אֵין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן שִׁחְרוּר וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת וְלֹא מְשֻׁחְרֶרֶת: