Daily Rambam: 4 Adar II, 5801

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לִפְדּוֹת כָּל אדָם מִיִּשְׂרָאֵל פֶּטֶר חֲמוֹר בְּשֶׂה. וְאִם לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה לְעָרְפוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד כ) ״וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ״. וּשְׁתֵּי מִצְוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וּמִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה:

ואם לא רצה לפדותו מצות עשה לעורפו.

א״א בחיי ראשי אין זה מן הפלפול ולא מן הדעת המיושבת שיחשוב זה במצות עשה אע״פ שאמרו מצות פדייה קודמת למצות עריפה לא שתחשב מצוה אבל היא עבירה ומזיק נקרא ומפסיד ממונו של כהן ומפני שאמר מצות פדייה אמר מצות עריפה:

ב. הַשֶּׂה שֶׁפּוֹדִין בּוֹ נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח טו) ״כָּל פֶּטֶר רֶחֶם״ וְגוֹ׳:

ג. (במדבר יח טו) ״וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה״ בְּהֵמָה טְמֵאָה הָאֲמוּרָה כָּאן הִיא הַחֲמוֹר בִּלְבַד:

ד. פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָאָה עַד שֶׁיִּפָּדֶה. וְאִם מְכָרוֹ קֹדֶם פִּדְיוֹן דָּמָיו אֲסוּרִים. וְאִם מֵת קֹדֶם פִּדְיוֹן אוֹ שֶׁעֲרָפוֹ יִקָּבֵר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה אַף לְאַחַר עֲרִיפָה הוֹאִיל וְלֹא נִפְדָּה. לְפִיכָךְ אִם לֹא פָּדָהוּ וְנָתַן פֶּטֶר הַחֲמוֹר בְּעַצְמוֹ לַכֹּהֵן. אָסוּר לַכֹּהֵן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַד שֶׁיִּפְדֵּהוּ בְּשֶׂה. וְיִקַּח הַשֶּׂה לְעַצְמוֹ אוֹ יַעַרְפֶנּוּ וְיִקָּבֵר. וְהַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִים עַל דָּבָר זֶה לְפִיכָךְ אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן פֶּטֶר חֲמוֹר לַכֹּהֵן אֶלָּא אִם כֵּן פָּדָהוּ הַכֹּהֵן בְּפָנָיו:

פטר חמור אסור בהנאה וכו׳.

א״א אם דמיו אסורין למה לא יתנם לכהן ויהנה בהן שהרי פודין פטר חמור בשוויו וכי מאיסורי הנאה שתופסין את דמיהן הוא זה:

ה. הִפְרִישׁ פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וּמֵת הַשֶּׂה קֹדֶם שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְיִתֵּן הַנְּבֵלָה לַכֹּהֵן לֵהָנוֹת בָּהּ. מֵת פֶּטֶר הַחֲמוֹר אַחַר שֶׁפָּדָהוּ. יִתֵּן הַטָּלֶה לַכֹּהֵן וּמֻתָּר בְּהֲנָיָתוֹ שֶׁכְּבָר נִפְדָּה:

ו. מֵאֵימָתַי חַיָּב לִפְדּוֹתוֹ מִשֶּׁיִּוָּלֵד וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמֵאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם רָצָה לְעָרְפוֹ עוֹרְפוֹ. אִם רָצָה לִפְדּוֹתוֹ פּוֹדֶה וְאֵין כָּאן אֶלָּא מִצְוַת עִכּוּב בִּלְבַד:

ז. לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ עוֹרְפוֹ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרָיו שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג יג) (שמות לד כ) ״וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ״. וְאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ לֹא בְּמַקֵּל וְלֹא בְּקָנֶה וְלֹא בְּקֹרְדוֹם וְלֹא בִּמְגֵרָה אֶלָּא בְּקוֹפִיץ. וְלֹא יַכְנִיסֶנּוּ לְחֶדֶר וְיִנְעל הַדֶּלֶת בְּפָנָיו עַד שֶׁיָּמוּת שֶׁנֶּאֱמַר וַעֲרַפְתּוֹ:

ח. אֵין פּוֹדִין לֹא בְּעֵגֶל וְלֹא בְּחַיָּה וְלֹא בְּשֶׂה שָׁחוּט וְלֹא בִּטְרֵפָה וְלֹא בְּכִלְאַיִם וְלֹא בִּכְוִי. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג יג) (שמות לד כ) ״תִּפְדֶּה בְּשֶׂה״ וְאֵין קָרוּי שֶׂה אֶלָּא כְּבָשִׂים וְעִזִּים חַיִּים בִּלְבַד:

ט. אֵין פּוֹדִין בְּשֶׂה הַדּוֹמֶה [לְמִין] לְאַחֵר. וְאִם פָּדָה פָּדוּי. וּפוֹדִין בְּבֶן פְּקוּעָה. אֲבָל לֹא בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶן (דברים יב טו) (דברים טו כב) ״כַּצְּבִי וְכָאַיָּל״. מָה צְבִי וְאַיָּל אֵין פּוֹדִין בּוֹ אַף פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אֵין פּוֹדִין בָּהֶם:

י. פּוֹדִין בְּשֶׂה בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת בֵּין תְּמִימִים בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִים בֵּין קְטַנִּים בֵּין גְּדוֹלִים:

יא. שֶׂה שֶׁלְּקָחוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית אֵין פּוֹדִין בּוֹ אֶת הַוַּדַּאי. אֲבָל פּוֹדִין בּוֹ אֶת הַסָּפֵק. אִם אֵין לוֹ שֶׂה לִפְדּוֹתוֹ פּוֹדֵהוּ בְּשָׁוְיוֹ וְנוֹתֵן דָּמָיו לַכֹּהֵן. לֹא אָמְרָה תּוֹרָה שֶׂה לְהַחְמִיר עָלָיו אֶלָּא לְהָקֵל עָלָיו. שֶׁאִם הָיָה לוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁשָּׁוֶה עֶשֶׂר סְלָעִים יֵשׁ לוֹ לִפְדּוֹתוֹ בְּשֶׂה שְׁוֵה דִּינָר. וְלֹא יִהְיֶה זֶה חָמוּר מִן הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדֶּה בְּכֶסֶף בְּשָׁוְיוֹ: