כיצד עקרב של פרומביא.א״א נ״ל שלא מן השם הוא זה אלא שהעקרב הוא ממשמשי ידי האדם בבהמה משא״כ בלחיים ומה שאמרו בתחלת הפרק כל כלי מתכות שיש להן שם בפ״ע טמא חוץ מן הדלת וכו׳ לא בא למעט אלא כיסויי הכלים וחפויים כמו שמפורש במקומו:
ואין לכל גרגיר ממנו.א״א כל מ״ש משום שיש לו שם בפ״ע או משום שאין לו שם בפ״ע אני איני תולה אותם בשם אלא הטהורים מפני שאינם משמשים בפני עצמם כלום אלא על ידי חבורם עם השאר והטמאים מפני שמשמשים בפני עצמם:
קנה מאזנים של עץ.א״א נ״ל אפילו של מתכת צריך לאונקלאות לפי שאינו עושה מלאכה כי אם עמהם וראיה לדבר שכל אותו הפרק בכלי מתכות ובפי״ז תנן קני מאזנים והמחוק שיש בהם בית קיבול מתכת טמאים וכאן מדבר בשל עץ:
מפני האונקיאות התלויות בו.א״א דבר מזוייף הוא זה בעיני שהרי לא הזכירו במשנה לבעלי בתים קבע ולשון התוספתא קנה מאזנים של סרוקות אם יש בו אונקיאות טהור אין בו אונקלאות ואין בו אונקיות טמא פירוש אונקלאותיו טהורין ולשון המשנה המדוייק ושל בעלי בתים אם יש בו אונקלאות טמא וכן פירוש המשנה קנה מאזנים של סרוקות שהן שוקלים משקלים קטנים ויש באותו הקנה חריצים דקים בצד הא׳ ותולין בו אוקיא אחת של מתכת בחוט א׳ ובאותו אוקיא שוקלין כמה אונקייאות לפי הרחקה והוא הנקרא בלשון ישמעאל קלסטין והוא אינו צריך לאונקליות אבל יכול לשקול כמה אוקיות באותה אונקייא התלויות בה או באונקלי אם יש בה אבל של בעלי בתים שהם שוקלים משקלים גדולים אותה האוקיא התלוייה בחוט אינה כלום וצריך שיעשה בראשי הקנה כעין אונקלאות שקורין גופו״נש ראשיהם כפופים נותנין המשקולות באונקלא האחת והקמח באחרת ע״כ אמרו אם יש בו אונקלאות טמא מפני שראוי למלאכתו ואם לא טהור וזהו באור המשנה:
מסמר הגרע.א״א לא נראה כן מן התוספתא שהרי א״ר ישמעאל בן יהודה משום ר״ש מסמר הגרע טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע אבל נראה שתוקעין אותו בקרקע ותולין בו הכלי שמקבל דם הקזה ויש אומרים מסמר ארוך הוא שהמוקז סומך בו את זרועו בשעת הקזה:
טסין של מתכת.א״א מתניתין פי״ב היתוכים טמאים והפרכים טהורים תוספתא אלו הם היתוכים אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה אלו הן פרכים הקבועים בקירות פירש בעל הערוך מלקחיים שתופס בהם את הקדרה ומערה לתוך הקערות פרכים אותו מלקחיים שתופסין בהם אורגי היריעות הקנים או השתי והוא ורדו״ר בלעז ואם עומדים קבועים לנירים ולקירוס קורא אותם פרכים של שם שכובשים הקנים והארוג מלשון בפרך כך נ״ל והם כמו טבעת כלים:
ואם יכולין הכל לפרקה ולהחזירה.א״א זאת הפסקא של חצוצרת לא מצאתי כדבריו וכן היא שנוי׳ אצלנו בב׳ ספרים חצוצרת של פרקים הרי זו טמאה נתפרקה העליון טמא והתחתון טהור ומה שאמר שאם אין יכול להחזירה אלא אומן מקבלת טומאה כשהיא מחוברת אבל אם הדיוט יכול להחזירה אינה מקבלת טומאה אפילו מחוברת דבר זה רחוק מאד ובהפך נמצא במשנה פכ״ו סנדל עמקי וכיס של שנצות הרי אלו מטמאין ומטהרין שלא באומן אמר רבי יוסי לא כל הכלים (ס״א והלא כל הכלים) מתטמאין ומתטהרין שלא באומן אבל אלו אע״פ שמותרין טמאין שההדיוט יכול להחזירם וכן בגמרא דשבת לגבי ענבל וזוג אמרינן הואיל והדיוט יכול להחזירם אפילו נטלו ענבליהם טומאתם עליהם אלמא כיון שיכול הדיוט להחזירו כל שכן שהוא כמחובר ואפילו נתפרק וכל שכן בשעת חיבורו:
והרונקי בפני עצמה.א״א פי׳ בערוך ברזל של רהיטני ואני תמה על ברזל של רהיטני מעצד א״כ למה לא יטהר בפני עצמו ועוד מצאתי בתוספתא כלים פ׳ הנידון האיזמל של רונקי טמא בפ״ע למדנו שהרונקי האמור במשנה שהוא טהור על העץ נאמר ולא על הברזל ואולי ג״כ נאמר על המעצד:
כלי שיש בראשו.א״א זה כתב תחת זולמטרא ומעולם לא עלה על דעת שירימו בו דשן בראשו אחד ובראשו שני יצלו בשר אבל הוא כלי שיש בו בית קיבול מצד אחד לקחת התבשיל מן הקדירה לתת בקערה והמזלג שבראשו השני לוקח חתיכות משם מן הבשר ולתת לקערה קולייר״א בלע״ז והמלה עצמה לעז הוא:
כלי שבראשו כף אחד.א״א זה עשה תחת קליגריפין ובערוך לא פירש כן אלא בראשו אחד כעין פאל״א להדביק בו פת בתנור ולרדותו והשני לגרוף בו את האפר והגחלים אבל נראה כדבריו שזה הוא קליגריפין:
לא נטמאה וקבעה.א״א טעה בכאן טעות גדולה שלא הלכה המשנה ולא התוספתא על זה הדרך שאם עשאה מתחלתה לתחת הדלת טהורה אע״פ שמשתמש בה אבל אם היתה כלי וחברה לו טמאה עד שיחבר פירוש במסמר ומאי אם היתה כלי שלא עשאה לדלת אלא לכלי וזו היא מה שראה בתוספתא אבל אם היתה טמאה וחברה טמאה כלומר שעשאה לדבר הראוי לקבל טומאה דהיינו לשם כלי והוא טעה בלשון התוספתא ולא נזהר מלשון המשנה גם דבריו מעורבבים ומבולבלים וסותרין זה את זה:
