מכר הלוה שדה ללוקח וכו׳ עד וכן האשה בכתובתה.א״א זה הפירוש למה שאמרו וכן ב״ח ושני לקוחות ובחיי ראשי לא ראיתי בכל ספריו טעות גדולה כזו מכמה תשובות האחד שאין זו החלילה אלא כשמכר הלוקח ראשון לשני באחריות ומשנתנו אין בו הפלגה וקאמר וכן ב״ח, והב׳ משנתנו הפשרה מתחלה לשלשתן וכאן אין הפשרה אלא לשני ב״ח וא׳ מן הלקוחות שהרי אחד מן הלקוחות קיבל מעותיו, והג׳ שאף לב׳ אין כאן פשרה כי כשיטרוף ב״ח השדה מלוקח שני הלך אצל לוקח ראשון ולקח מעותיו כשיבא לוקח ראשון ויוציא השדה מב״ח אותו ב״ח על מי יחזור והלוקח שני כבר לקח מעותיו והלך לו נמצא הוא לבדו מפסיד, והרביעית שאף לכתחלה אין ב״ח יכול לטרוף מלוקח שני משום דאמר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למריה וכן הדין למי שאבדה לו דרך שדהו. ועל זה הדרך חולקין אפילו הן מאה כשיצאו לגבות כאחת עכ״ל:
שטרות שזמן כולן וכו׳.א״א מאין הוציא זה דין חדש לומר כל הקודם זכה במה שאמרו חכמים יחלוקו ולא לשתמיט תנא בחד דוכתא ולימא יחלוקו או כל הקודם זכה ואין לנו אלא מה שמנו חכמים וחוץ מזה משפט מעוקל עכ״ל:
היתה השדה אפותיקי וכו׳ עד מן המוכר.א״א לא ידעתי מהו כי חצי השבח הראוי ללוקח ההוצאה ג״כ תהיה חצי ההוצאה משלו ואם ישאר חצי השבח לפניו והרי הכל שלו אין לו ליטול הוצאה מאדם ואם יטול ב״ח את הכל יפרע כל דמי חצי השבח ללוקח וההוצאה נכללת בו שהרי השבח יתר על ההוצאה וחצי השבח הראוי לב״ח נותן את חצי ההוצאה ללוקח ונוטל הלוקח מן המוכר ולא מבעל חוב דאמר ליה ארעא דידי אשבחא ואי אפשר בלא טעות סופר עכ״ל:
