הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וכו׳ עד שזה כמי ששחרר חציה.א״א קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר דעובר ירך אמו הוא א״כ רישא אמאי דבריו קיימין אלא רישא דבריו קיימים דעובר לאו ירך אמו הוא וסיפא לא אמר כלום או משום דאינו בא לעולם או משום דאין העבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו עכ״ל:
מי שחציו עבד וחציו וכו׳ עד וכותב לו האפוטרופוס גט שיחרור.[א״א] נשתבש כאן שיבוש גדול וכי האפוטרופוס כותב גט שיחרור ואינו אדון אלא ב״ד מעמידין לו אפוטרופוס כדי לדקדק על חצי דמיו והכסף גומר בו ומקרקשין ליה בזוזי לינוקא כדי שיכתוב לו גט שיחרור בשמו ולא צריך שיחרור אלא כדי שלא יסתבך בו ויאמר לו עבדי אתה עכ״ל:
ואם נדר נדר שכופין עליו את העבדים וכו׳ גילה דעתו שהפקיע שעבודו.א״א נ״ל שיבוש הוא נשתבש בלשון המשנה פ׳ הכותים אין להם נזירות הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו ויצא לחירות משלים נזירותו כך אני שונה בוא״ו והוא שונה יצא לחירו׳ ומשלים נזירותו וחיי ראשי לא אדע על אי זה דרך יוכל לפרש כי מאחר שהוא מפר איך גילה דעתו שהפקיע שעבודו אדרבה גילה דעתו שיש לו רשות עליו להפר נדרו:
אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו וכו׳.א״א זהו בהיפך ממה שאמרו בגמרא שהרי אמרו באומות הלך אחר הזכר ולענין לא תחיה כל נשמה איתמר אם רשאי לקיימו בעבד או לא ואם הוא כנעני אינו רשאי לקיימו אבל הוא מהפך הלשונות ומבלבל העניינים. וכתב בכאן עבד כנעני לקיים העבד לעשות תורה חדשה. מעתה מה שאמר אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד כנעני שנאמר אשר הולידו בארצכם ועבד אין לו יחס אם אינו עבד כנעני אינו רשאי לקיימו קאמר וזהו טעות גדולה אף לדבריו:
