וזהו ריח הגט וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל לא הכל שוין בדבר זה שיש מקומות הרבה שאין מוכיח לפסלות הגט ויאמרו גרושה הותרה לכהן וכן אם קדשה אחר באותו הגט צריכה גט משני ואסורה לשניהם, עכ״ל:
עד שיודע בודאי וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל בכותית ודאי הוא כדבריו שהרי אין בידו לגיירה אבל בשפחתו שיש בידו לשחררה דבריהם קרובים ולא שביק היתרא ואכיל איסורא אלא א״כ הוחזק בפריצות עריות, העמד בני ישראל ובנות ישראל על חזקתן ובחזקת כשרות הן שלא יתפרצו בפני עדים לזנות ודברי הגאונים ז״ל קיימים הם עכ״ל:
ויתירה על בת עשר וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל כבר כתבתי בהלכות קדושין מה שאני סובר בזה ולעולם סכלה שאינה יודעת לשמור גיטה וקדושיה אינה יכולה להתגרש אפילו היא בת י׳ וי״א ולא נתנו שיעור לפעוטות אלא במתקדשת ע״י עצמה והיא יודעת לשמור את קידושיה ואם אינה בת י׳ אינה מתקדשת אלא ע״י אמה ואחיה ומדעתה ואע״פ שיודעת לשמור קדושיה, עכ״ל:
מותרת לחזור לבעלה הפקח.כתב הראב״ד ז״ל לא מצאתי כן בירושלמי אלא שאמר שאני קורא בה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וכ״נ לפי מה שאמרו בחרש שגירש, עכ״ל:
אירס וברח וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל מנדין אותו עד שיגרש שאם אתה אומר עד שיפרוש למה ליה למימר ערוקיה מסתייה וכי לא עריק ופריש ה״נ מסתייה אלא ש״מ צריך לפרוש ואי עריק לא כייפינן ליה לגרש ודוקא קידש אבל כנס לא סגי בלא גירושין. ונ״ל שמפרישין אותם אחר תשעים כימים שעמד עמה בתוך תשעים דאל״כ מה הפסיד כשבעל באיסור ומתני׳ בבא על יבמתו בתוך שלשה חדשים אם אין הולד של קיימא יקיים ולא קתני יוציא התם מפני שהיא יבמה ואם יתן לה גט נאסרה עליו, עכ״ל:
