Daily Rambam

א. מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעַת בִּטּוּי וְנִחַם עַל שְׁבוּעָתוֹ וְרָאָה שֶׁהוּא מִצְטַעֵר אִם יְקַיֵּם שְׁבוּעָה זוֹ וְנֶהְפְּכָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת אַחֶרֶת. אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעְתּוֹ בִּשְׁעַת הַשְּׁבוּעָה וְנִחַם בִּגְלָלוֹ. הֲרֵי זֶה נִשְׁאַל לְחָכָם אֶחָד אוֹ לִשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם חָכָם וּמַתִּירִין לוֹ שְׁבוּעָתוֹ. וְיִהְיֶה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ. אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּע לַעֲשׂוֹתוֹ. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא הֶתֵּר שְׁבוּעוֹת:

ב. וְדָבָר זֶה אֵין לוֹ עִקָּר כְּלָל בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. אֶלָּא כָּךְ לָמְדוּ מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ מִפִּי הַקַּבָּלָה שֶׁזֶּה הַכָּתוּב (במדבר ל ג) ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״ שֶׁלֹּא יְחַלֵּל הוּא בְּעַצְמוֹ דֶּרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יב) ״וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ״. אֲבָל אִם נִחַם וְחָזַר בּוֹ חָכָם מַתִּיר לוֹ:

ג. וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַתִּיר שְׁבוּעַת עַצְמוֹ. וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהַתִּיר שְׁבוּעָה אוֹ נֵדֶר בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רַבּוֹ אָסוּר לוֹ לְהַתִּיר אֶלָּא מִדַּעַת רַבּוֹ:

ד. זֶה שֶׁנִּשְׁבַּע הוּא שֶׁיָּבוֹא לִפְנֵי הֶחָכָם לְהַתִּיר לוֹ בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה. וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְהִשָּׁאֵל לוֹ עַל נִדְרוֹ. וְהַבַּעַל נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לַחֲרָטַת אִשְׁתּוֹ וּמַתִּירִין לָהּ וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ הַשְּׁלֹשָׁה מְקֻבָּצִים אֲבָל לֹא יְקַבֵּץ אוֹתָן לְהַתִּיר לָהּ לְכַתְּחִלָּה. וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְהַתִּיר נֵדֶר לְאִשְׁתּוֹ:

(ואינו) נעשה שליח להתיר נדר אשתו. א״א פירוש שלא מדרך חרטה:

ה. כֵּיצַד מַתִּירִין. יָבוֹא הַנִּשְׁבָּע לְחָכָם הַמֻּבְהָק אוֹ לִשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת אִם אֵין שָׁם מֻמְחֶה. וְאוֹמֵר אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי עַל כָּךְ וְכָךְ וְנִחַמְתִּי. וְאִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר בְּדָבָר זֶה עַד כֹּה אוֹ שֶׁאֵרַע לִי כָּךְ וְכָךְ לֹא הָיִיתִי נִשְׁבַּע וְאִלּוּ הָיְתָה דַּעְתִּי בְּעֵת הַשְּׁבוּעָה כְּמוֹ עַתָּה לֹא הָיִיתִי נִשְׁבַּע. וְהֶחָכָם אוֹ גְּדוֹל הַשְּׁלֹשָׁה אוֹמֵר לוֹ וּכְבָר נִחַמְתָּ. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ הֵן. חוֹזֵר וְאוֹמֵר לוֹ שָׁרוּי לְךָ אוֹ מֻתָּר לְךָ אוֹ מָחוּל לְךָ וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּעִנְיָן זֶה בְּכָל לָשׁוֹן. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ מוּפָר לְךָ אוֹ נֶעֶקְרָה שְׁבוּעָתְךָ וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּעִנְיָן זֶה לֹא אָמַר כְּלוּם. שֶׁאֵין מֵפֵר אֶלָּא הַבַּעַל אוֹ הָאָב אֲבָל הֶחָכָם אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא לְשׁוֹן הַתָּרָה וּמְחִילָה:

ו. הַקְּרוֹבִים כְּשֵׁרִים לְהַתִּיר נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת. וּמַתִּירִין בַּלַּיְלָה וּמְעֻמָּד. שֶׁאֵין הַהֶתֵּר הַזֶּה דִּין. לְפִיכָךְ נִשְׁאָלִין לִשְׁבוּעוֹת וְלִנְדָרִים בְּשַׁבָּת אִם הָיוּ לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. כְּגוֹן שֶׁיַּתִּירוּ לוֹ שְׁבוּעָתוֹ כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה הַיּוֹם. וַאֲפִלּוּ הָיָה לוֹ פְּנַאי לְהַתִּיר שְׁבוּעָתוֹ אוֹ נִדְרוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת הֲרֵי זֶה מַתִּיר בְּשַׁבָּת הוֹאִיל וְהוּא לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת:

ז. רְאוּבֵן שֶׁהִשְׁבִּיעַ לְשִׁמְעוֹן וְעָנָה אָמֵן. אוֹ קִבֵּל הַשְּׁבוּעָה וְנִחַם שִׁמְעוֹן עַל שְׁבוּעָתוֹ וְנִשְׁאַל עָלֶיהָ. אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי רְאוּבֵן שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ. וְכֵן אִם נִשְׁבַּע רְאוּבֵן אוֹ נָדַר שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִשִּׁמְעוֹן אוֹ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בּוֹ שִׁמְעוֹן וְנִחַם וְנִשְׁאַל לְחָכָם אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי שִׁמְעוֹן שֶׁנָּדַר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה. וַאֲפִלּוּ הָיָה שִׁמְעוֹן קָטָן אוֹ עַכּוּ״ם אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו כְּדֵי שֶׁיֵּדַע הַנִּדָּר שֶׁהִתִּיר זֶה נִדְרוֹ אוֹ שְׁבוּעָתוֹ וּלְפִיכָךְ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ אוֹ יַהֲנֶה לוֹ:

ח. אֶחָד הַנִּשְׁבָּע בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאֶחָד הַנִּשְׁבָּע בָּרַבִּים. וַאֲפִלּוּ נִשְׁבַּע בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד בַּה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְנִחַם הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל עַל שְׁבוּעָתוֹ וּמַתִּירִין לוֹ. נִשְׁבַּע עַל דַּעַת רַבִּים אוֹ שֶׁנָּדַר עַל דַּעַת רַבִּים אֵין מַתִּירִין לוֹ לְעוֹלָם אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה:

ט. כֵּיצַד. נִשְׁבַּע וְתָלָה שְׁבוּעָתוֹ בְּדַעַת רַבִּים שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בִּפְלוֹנִי לְעוֹלָם וְהֻצְרְכוּ בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לְמִי שֶׁיָּמוּל אֶת בְּנֵיהֶם אוֹ שֶׁיִּזְבַּח לָהֶם וְלֹא נִמְצָא אֶלָּא זֶה בִּלְבַד הֲרֵי זֶה נִשְׁאַל לְחָכָם אוֹ לִשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת וּמַתִּירִין לוֹ שְׁבוּעָתוֹ וְעוֹשֶׂה לָהֶם מִצְוֹת אֵלּוּ וְנוֹטֵל שְׂכָרוֹ מֵאוֹתָן הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵהֶם:

כיצד נשבע ותלה שבועתו בדעת רבים שלא יהנה מבני העיר כלום וכו׳ ועושה מצות אלו ונוטל שכרו. א״א יש כאן לשון אחר ויש כאן דברים של תימה שאם נשבע המוהל או השוחט שלא יהנה מבני העיר על דעת רבים ימול להם וישחוט בחנם ולא יהנה מהם ומאי מצוה איכא בהיתר נדרו. אבל ודאי אם הוא צריך למעשה ידיו ואם יתעסק במלאכתו לא יוכל למול להם ולשחוט ודאי יתירו לו את נדרו ויפרנסוהו מפני חסרון המצוה. ואם נשבעו אנשי העיר שלא יהנו ממנו הרי יכול למול וללמד את בניהם בחנם. נוסחא אחרת מזאת ההשגה - מכיר אני האמת עם אותם שאמרו המעתיק מלשון ללשון צריך שיהיה בקי בדבר מאד ושיהיה בקי בשתי הלשונות. הנה ראיתי זה המחבר עשה עצמו מעתיק לשון גמרא אל לשון עברית ובמליצה אחרת וטעה במליצתו כי הגמרא שלנו היא שנדרו בני העיר שלא יהנה אותו המלמד מנכסיהם והוא לא היה רוצה ללמד אלא בשכר וכשראו שלא מצאו מלמד יפה כמוהו התיר להם אמימר את נדרם אע״פ שנדרו ע״ד רבים שפתח להם המצוה פתח לנדרם שאמרו אילו היינו יודעים שלא נמצא כמוהו בשום שכר לא היינו נודרים וזה אינו רוצה ללמדנו ואין דעת שום אדם עולה לומר אעפ״כ אני נודר. אבל מה שכתב המתרגם הזה שהמלמד נדר שלא יהנה מהם כאשר לא ימצאו מלמד כמותו אי זה פתח יהיה לנדרו שיהנה מהם בלמודו ילמד אותם בחנם ותהיה מצותו יפה ולא תיבטל המצוה אבל אם לא יוכל לחיות אא״כ יעסוק באומנות או ילמוד בשכר אפשר שיהיה זה פתח לנדרו אילו הייתי יודע שלא ימצאו כמוני לא הייתי נודר שהייתי סבור לחיות באומנות ואחיה זולתם והם ימצאו כמוני. עכ״ז אין דעתי נוחה הימנו שאין המצוה מוטלת עליו להיות להם מלמד או לבקש להם מלמד מומחה:

י. מִי שֶׁנִּשְׁבַּע וְלֹא נִחַם עַל שְׁבוּעָתוֹ וּבָא לְבֵית דִּין לְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ. אִם רָאוּ הַדַּיָּנִין שֶׁהֶתֵּר שְׁבוּעָה זוֹ גּוֹרֵם לְמִצְוָה וּלְשָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְשֶׁקִּיּוּם שְׁבוּעָה זוֹ גּוֹרֵם לַעֲבֵרָה וְלִקְטָטָה פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִמּוֹ בַּדָּבָר וּמוֹדִיעִין לוֹ דְּבָרִים שֶׁגּוֹרֶמֶת שְׁבוּעָתוֹ עַד שֶׁיִּתְנַחֵם. אִם נִחַם בְּדִבְרֵיהֶם מַתִּירִין לוֹ וְאִם לֹא נִחַם וְעָמַד בְּמִרְיוֹ הֲרֵי זֶה יְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ:

יא. כֵּיצַד. נִשְׁבַּע שֶׁיְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אוֹ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה יִשְׂרָאֵל מִנְּכָסָיו אוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה יַיִן שְׁלֹשִׁים יוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אוֹמְרִים לוֹ בְּנִי אִם תְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתְּךָ אַתָּה מוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיךָ וְאוֹמְרִים הָעָם מִפְּנֵי מָה נִתְגָּרְשָׁה אִמָּן שֶׁל אֵלּוּ וּלְמָחָר קוֹרְאִים לָהֶם בְּנֵי גְּרוּשָׁה וְשֶׁמָּא תִּנָּשֵׂא לְאַחֵר וְאִי אַתָּה יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וְכֵן זֶה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה יִשְׂרָאֵל מִנְּכָסֶיךָ לְמָחָר יִצְטָרֵךְ זֶה וְתִהְיֶה עוֹבֵר עַל (ויקרא כה לו) ״וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ״ (ויקרא כה לה) ״וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ״ אוֹ (דברים טו ח) (דברים טו יא) ״פָּתֹחַ תִּפְתַּח״ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְזֶה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ שֶׁלֹּא תֹּאכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה יַיִן שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי אַתָּה פּוֹגֵעַ בָּרֶגֶל וּמְבַטֵּל שִׂמְחַת יוֹם טוֹב וְעֹנֶג שַׁבָּת. אִם אָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ זֶה לֹא הָיִיתִי נִשְׁבַּע מַתִּירִין לוֹ וְאִם אָמַר אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִחַמְתִּי וְרוֹצֶה אֲנִי בְּכָל זֶה אֵין מַתִּירִין לוֹ:

יב. אֵין פּוֹתְחִין בְּנוֹלָד. כֵּיצַד. נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בִּפְלוֹנִי וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר הָעִיר. הוֹאִיל וְלֹא נִחַם עַל שְׁבוּעָתוֹ אֵין פּוֹתְחִין לוֹ בְּדָבָר זֶה. וַאֲפִלּוּ אָמַר הוּא מֵעַצְמוֹ אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ לֹא הָיִיתִי נִשְׁבַּע אֵין מַתִּירִין לוֹ הוֹאִיל וַעֲדַיִן לֹא נִחַם אֶלָּא רְצוֹנוֹ שֶׁלֹּא יֵהָנֶה לוֹ וְשֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה זֶה סוֹפֵר. אֲבָל אִם נִחַם הוּא מֵעַצְמוֹ מִפְּנֵי הַנּוֹלָד וְנֶהֶפְכָה דַּעְתּוֹ מַתִּירִין לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

אבל אם ניחם הוא מעצמו וכו׳. א״א נולד שאמרו אין פותחין בו בנולד שאינו מצוי אבל בנולד המצוי פותחין כדאמרינן שכיח אפיקורי דמצערי רבנן וכי ההיא דאמרינן עניות שכיחא טפי ממיתה ומשום הכי פתח ליה הקב״ה למשה בשבועתיה בעניות דדתן ואבירם ודוקא בשאין באין לו מדרך חרטה שאינו מתחרט אלא מפני ענין שאינו יוצא לו כרצונו מפני הנדר ואומר לו אילו היית יודע שיקרה לך מקרה זו בנדרך היית נודר בזה אנו אומרים אם המקרה ההוא מצוי מתירין לו דכיון שהוא מצוי ואילו היה באותה שעה לא היה נודר רואין אותו המקרה כאילו היה בשעת הנדר ולא ידע אותו הנודר בענין שנעשה הנדר בטעות אבל כשהוא בא מדרך חרטה אין כאן לדקדק שהרי הוא עוקרו מעיקרו שהוא אומר כעס היה בלבי או עצבות באותה שעה ועכשיו עבר ממני ונתרציתי ואני מתחרט על אותו הכעס. ומה שכתב הוא אינו ברור. ע״כ:

יג. מִי שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַתִּיר שְׁבוּעָה זוֹ וְנִחַם. הֲרֵי זֶה נִשְׁאַל עַל הַשְּׁבוּעָה הָאַחֲרוֹנָה תְּחִלָּה שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַתִּיר וְאַחַר כָּךְ יִשְׁאַל עַל הָרִאשׁוֹנָה:

יד. נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עִם פְּלוֹנִי וְנִשְׁבַּע אַחַר כָּךְ שֶׁאִם יִשְׁאַל עַל שְׁבוּעָה זוֹ וְיַתִּירָהּ יִהְיֶה אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן לְעוֹלָם וְנִחַם. הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל עַל הַשְּׁבוּעָה הָרִאשׁוֹנָה וּמַתִּירָהּ. וְאַחַר כָּךְ יִשְׁאַל עַל הַשְּׁנִיָּה. שֶׁאֵין מַתִּירִין נֵדֶר אוֹ שְׁבוּעָה שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלוּ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה עוֹמֵד בְּנִיסָן וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר שְׁלֹשִׁים יוֹם מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר וְנִחַם אֵינוֹ נִשְׁאָל עַד שֶׁיִּכָּנֵס אִיָּר:

טו. נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה לִפְלוֹנִי וְשֶׁלֹּא יֵהָנֶה לְחָכָם שֶׁיִּשְׁאַל לוֹ עַל שְׁבוּעָה זוֹ. נִשְׁאַל עַל הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁאַל עַל הַשְּׁנִיָּה:

טז. נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה לִפְלוֹנִי וַהֲרֵי הוּא נָזִיר אִם יִשְׁאַל עַל שְׁבוּעָה זוֹ. יִשְׁאַל עַל שְׁבוּעָתוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עַל נְזִירוּתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

יז. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל הַיּוֹם שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל הַיּוֹם שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל הַיּוֹם. אוֹ שֶׁאָמַר עַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכָלֶנָּה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכָלֶנָּה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכָלֶנָּה. וְנִשְׁאַל עַל שְׁבוּעָה רִאשׁוֹנָה וְהֻתְּרָה הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעָה שְׁנִיָּה. וְכֵן אִם נִשְׁאַל עַל הַשְּׁנִיָּה חַיָּב מִשּׁוּם שְׁלִישִׁית. נִשְׁאַל עַל הַשְּׁלִישִׁית בִּלְבַד חַיָּב מִשּׁוּם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. נִשְׁאַל עַל הַשְּׁנִיָּה חַיָּב מִשּׁוּם רִאשׁוֹנָה [וּשְׁלִישִׁית]. אִם כֵּן מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ אֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה. שֶׁאִם לֹא נִשְׁאַל וַאֲכָלָהּ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

יח. מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעַת בִּטּוּי לְהַבָּא וְשִׁקֵּר בִּשְׁבוּעָתוֹ. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל פַּת זוֹ וַאֲכָלָהּ וְאַחַר שֶׁאֲכָלָהּ קֹדֶם שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ אִם הָיָה שׁוֹגֵג אוֹ קֹדֶם שֶׁיִּלְקֶה אִם הָיָה מֵזִיד נִחַם וְנִשְׁאַל לְחָכָם וְהִתִּירָהּ לוֹ. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן אוֹ מִן הַמַּלְקוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ כְּפָתוּהוּ לִלְקוֹת וְנִשְׁאַל וְהִתִּירוּ לוֹ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִילוּ לְהַלְקוֹתוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר: