לפיכך אם אבד וכו׳ ואם נאנס המשכון כגון שנלקח וכו׳ עד פרוטה אחרונה.א״א אין אנו מודים לו ולרבותיו בזה שאם משכנו אחר הלואתו קונה אותו אף לאונסין כרבי יצחק עכ״ל:
כל שכיר ששכרו וכו׳ תקנו חכמים שישבע השכיר ויטול וכו׳אפי׳ היה השוכר קטן השכיר נשבע ונוטל עכ״ל ר״מ ז״ל. ובהשגות היה כתוב אפילו היה השכיר קטן ועל אותו לשון מצאתי השגה ז״ל א״א אין הדעת מסכמת על זה שנמסור שבועה לקטן אלא ישבע בעל הבית ואע״פ שאין תביעת קטן כלום עכ״ד: (ועיין במ״מ וכ״מ):
מה בין העושה וכו׳ עד אחר שימלא הסל.א״א לא ידעתי מאין זה ואולי זה הוא מ״ש מפני השב אבידה לבעלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת דהיינו כשימלא הסל וינפצנו ויחזור מן הגת ומה שאמר מפני השב וכו׳ פי׳ הוא למה שאמר עכ״ל:
המבטל ממלאכתו וכו׳ מפי השמועה למדו שכל זמן עד וכן כל כיוצא בזה.א״א דברים הללו אין להם שורש ובספרי דרשו וקטפת מלילות בידך שלא יהא קוצר במגל ואוכל וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעה״ב ולא מפני ביטול מלאכה אלא שלא יעשה אכילתו קבע כעין מלאכתו עכ״ל:
