בית הכסא חדש שהוכן ועדיין לא נשתמש בו מותר לקרות ק״ש כנגדו אבל לא בתוכו.כתב הראב״ד ז״ל א״א הרב כתב והזמנה בבית הכסא לצלויי בגויה בעיא ולא אפשיטא ולא כתב לחומרא כדכתב לענין צואה דבוקה בסנדלו ואיכא למימר בהא דלקולא דהא קיימ״ל דהזמנה לאו מילתא היא ומשום גזירה או משום בזיון הוא דאיבעיא לן הילכך ספיקא לקולא עכ״ל:
דברים של חול וכו׳ עד וכן הכנויין כגון רחום חנון ונאמן וכיוצא בהן מותר לאמרן בבית הכסא.כתב הראב״ד ז״ל לא מצאנו שם רחום כי אם על הבורא ואסור לאמרו בבית הכסא עכ״ל:
צואת האדם וצואת כלבים כו׳ עד קורין כנגדן.כתב הראב״ד ז״ל זה הרב דרכו להיות סומך על הירושלמי וכאן לא סמך כי שם אמר מי רגלים של חמור שבא מן הדרך אסור לקרות כנגדן וכן צואת התרנגולים האדומה עכ״ל:
היתה צואה בגומא כו׳ עד נוגע בה.כתב הראב״ד ז״ל דומה שהוא מפרש דוקא בסנדלו שבגומא נוגעת ואינו מחוור כי יש הפרש בין דבוקה לנוגעת ומשמע שבגומא אפילו נוגעת מותר אבל אם דרס על גוף הצואה ועלתה בסנדלו היתה הבעיא ועלתה בתיקו ולחומרא עכ״ל:
היתה כנגדו כו׳ עד רוק עבה עד שתתכסה וקורא.כתב הראב״ד ז״ל בירושלמי דוקא לאלתר שהרוק עומד בעביו אבל לאחר שעה שהרוק נימוק הצואה מתגלית עכ״ל:
ריח רע שיש לו עיקר וכו׳ עד מרחיק עד מקום שפסק הריח וקורא.כתב הראב״ד ז״ל אינו כן אלא מרחיק ארבע אמות ממקום שפסק הריח וקורא דהא תניא כוותיה דרב חסדא דס״ל הכי והא דאמר רבא לית הלכתא כי הא מתניתא לאו אהא אמרה אלא אצואת כלבים וחזירים דבעיא נתינת עורות והכי כתב רב האי גאון ז״ל בעיקר עכ״ל:
