כל כלי עץ העשוי לנחת אפי׳ כו׳.א״א דבר זה איני יודע מאין הוציאו אלא משלחן של מקדש וממנורה שהקשו עליהם כלי עץ שעשוי לנחת הוא ואע״פ שאינן מקבלין ארבעים סאה בלח ואינו מחוור דהתם איסורא נמי איכא בטלטולם ומה שאמר כל כלי עץ שהוא עשוי לטלטל מלא וריקם אפילו מחזיק מאה כור מיטמא למדה מספינת הירדן ואולי לא כמו שהוא סובר אלא מפני שספינת הירדן אין דרכה להורידה למים אלא טעונה אבל שאר כלים אע״פ שפעמים מיטלטלין במלואן כיון שאין דרכן בכך אינן מטמאין וכן הוא במשנת כלים פט״ו רבי יהודה אומר דרדור עגלה וקיסטות מלכים ועריבת העבדן ובור ספינה קטנה והארון אע״פ שמקבלין ארבעים סאה טמאין שאין עשויים להטלטל אלא במה שבתוכו ושאר כל הכלים המקבלין טהורין שאין מקבלין טמאין אין בין דר״מ לרבי יהודה אלא עריבת בעל הבית המקבלת לרבי יהודה טהורה אע״פ שפעמים שמוליכין אותה מלאה לפורני ראה מה הלשון אומרת שאינן עשויין להטלטל אלא במלואן אבל פעמים כן ופעמים כן טהורין ואין הולכין בהן אחר חזקה:
היה בתוך הכלי תיבה קטנה.א״א מעולם לא שמענו מוכני פירוש תיבה אלא גלגל ואופן שהוא מתגלגל עליו כמו ששנינו אף הוא עשה מוכני לכיור כדי שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה ול״נ שזה הגלגל אינו אלא למעלה או על שפתו שמעלין התבואה לשדה באותו גלגל לפי שיש טורח גדול במלואו או בהריקו ומשתמשים בהן דרך הגלגל ואילו היה הגלגל להתגלגל עליו שתי קושיות בדבר האחת שהרי אינם עשויים להטלטל כלל ומה צורך למוכני ואם כן עשויים הם להטלטל ועוד מה בין מוכני לעובי הרגלים שאין נמדדין עמה ואף על פי שהרגלים אינם נשמטים אלא ודאי כמו שפירשתי ונמדד עמה מפני שכל תשמישה על ידי המוכני:
והקלב שבונין עליו תיק הספר.א״א לא ידעתי מהו זה ואינו במשנה נמנה עם כל אלה אבל מנו אותו בתורת כהנים עם הסולם והנחותא והוא כעין סולם הכתפי עושין למשאותם והקלב בלשון המשנה והאימום:
מפני שהם משמשי הכלים.א״א יש מאלו הרבה שטהרתן מפני שהכלים עצמן משמשין עם הקרקע לפיכך התיקון שלהם וכיסוייהם טהורין אלא שרצה התנא לחבר הטהורין:
מכבש של שכף פי׳ אושכף.א״א זו המימרא מצאתיה בתוס׳ כלים לטהר וגם מצאתיה בתוספתא כלים בענין אחר מכבש של שכף בזמן שהוא קבוע חיבור אחד לטומאה ולהזאה נוטל ונותן אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה ואפשר שיהיו במכבש של אשכפים שני עניינים:
וכן כלי עץ או עצם כו׳.א״א לא ידעתי מהו ולא מצאתי לזה שורש ואדרבה ראוי להיות בהיפך אם לא היה לכלי בית קבול וצפהו במתכת מקבל טומאה ע״י צפויין וכן מצינו במקצת מקומות שהכלי בטל לגבי ציפוי:
והערק משיעשה בו צפירה.א״א פי׳ בערוך נפה והטעם מפני שאדם משתמש באלו במה שהן משא״כ בשאר כלים שהזכיר למעלה עכ״ל:
ואין גולמיהן מקבלין טומאה.א״א זאת הקורבה לא ידעתי מאין באה לו שהרי פירשו בו טעם מפני שמחוסרין שליקה וממרים את מה שבהם פירוש עושין מה שבהם מר ואין זה הענין בכלי עצם ואי ס״ל כר״נ דאמר במסכת חולין גולמי כלי עצם כגולמי כלי מתכות דמי לימא הכי ולמה ליה לדמויינהו לאשכרוע שהוא כלי עץ ומוציא מדין כלי עץ שאפילו שליקתו מעכבתו מפני שפוגם מה שנותנין בו:
ארובות של נחתומין וכו׳.א״א דבר זה בהיפך ארובות כמו ערוכות והוא הקטוף סרוד הוא שמוליך עליו המקרצות לתנור והטעם של נחתומין טמא מפני שהוא מייחד כלי לזה התשמיש אבל של בעל הבית אין תשמישו תדיר ואין מייחדו לכלי ואם ייחדו טמא והכי איתא בתוספתא:
והלוח שעורכין עליו וכו׳.א״א זה שיבוש:
כלי עץ כו׳.א״א בערוך פירש נפה של שיער וכן משמעותו בכ״מ אלא שזה הפרק כולו אינו מדבר באורג אבל נראה כי הוא של עור כמו אותן של רופאים ובו דברה המשנה תחלה וממה שאמר רבי יהודה בסמוך אף של גדלת טמא מושב שהבנות יושבות בתוכו וגודלות למדנו שלא דבר ע״כ בשל שיער אלא בשל עור כאשר כתבתיה:
