דבר ידוע וברור וכו׳ שישגה בה תמיד כראוי.א״א זה השגיון לא ידענו לאי זה דבר כיון. ואנו מפרשים אותו בשני ענינים לשון שיר כמו שגיון לדוד, וענין אחר בעבור אהבתה תשגה בעניניך שלא תשים אליהם לב:
דבר ידוע וברור וכו׳ שישגה בה תמיד כראוי.א״א זה השגיון לא ידענו לאי זה דבר כיון. ואנו מפרשים אותו בשני ענינים לשון שיר כמו שגיון לדוד, וענין אחר בעבור אהבתה תשגה בעניניך שלא תשים אליהם לב:
היה עוסק באכילה.כתב הראב״ד ז״ל לא כי אלא מפסיק וקורא ואע״פ שיש שהות לקרות מפני שהיא מן התורה ואם אין שהות אפילו לתפלה דרבנן מפסיק ואיתא להא מילתא במסכת סוכה פרק לולב הגזול ורמיזא נמי במסכת ברכות:
כיצד ידקדק יזהר כו׳ עד ולא יניד הנח ולא יניח הנד׳ לפיכך צריך ליתן ריוח כו׳ עד הכנף פתיל.כתב הראב״ד ז״ל לא ידעתי נוד הנח מה הפסד יש בו אם יאמר לבבך בנוד הבי״ת השנית כדי להטעימה שלא תראה וא״ו וכן אם יטעים יו״ד של ישראל שלא תראה אל״ף וכן כל כיוצא באלה יניד הנחים ותבא עליו ברכה, וכן נשבע צריך להפרידה כדי שלא תבלע הא׳ בע׳:
וצריך להאריך בדל״ת כו׳ עד וצריך שלא יחטוף בחי״ת כו׳.כתב הראב״ד ז״ל ויש מוסיפין שלא יאריך באל״ף שלא יראה כאומר אי חד:
קורא אדם את שמע בכל לשון כו׳ עד ומדקדק באותו הלשון כמו שהוא מדקדק אם קראה בלשון הקדש.כתב הראב״ד ז״ל אין זה מקובל על הדעת לפי שכל הלשונות פירוש הן ומי ידקדק אחר פירושו: