אין מבקעין וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל איני יודע לאיזה דבר נלמוד מזה הטעם והטעם השוה לכל הדברים להלכה קי״ל כר׳ יהודה דמכשירין שא״א לעשותן מעיו״ט מותר לעשותן כדרכן ביו״ט והוא שיהיה דבר הצריך ולא יהא בו תקון לחול ואם אפשר לעשותן מעיו״ט עושין אותן ע״י שינוי וזהו טעם לביקוע וטעם למלח. ועם כל זה צריך הדבר תקון שהרי לדעת חכמים אע״פ שא״א לעשותן מעיו״ט א״כ תבלין מה טעם נדוכין כדרכן ומלח למה אפילו בשינוי אלא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים והם אמרו יש מכשירין שהם כאוכל עצמו והם התבלין והמלח שנכנסים באוכל עצמו והתירו זה כדרכו וזה על ידי שינוי ואפילו לדעת חכמים וכן לר׳ יהודה מפני שמספיק למלח בהטייה לדוכן כל צרכה. ואפשר דבקוע עצים מפני שא״א לאפות ולבשל בלא עצים עשו אותו כדיכת המלח והתירו אותו על ידי שינוי עכ״ל:
ואין מטילין חלשים וכו׳.כ׳ הראב״ד ז״ל בגמרא מפרש מטילין חלשים על קדשים של יו״ט ביו״ט אבל לא על המנות של חול ביו״ט ואפילו בקדשים ועם בניו ובני ביתו מותר ואפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה עכ״ל:
אין מבקעין וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל איני יודע לאיזה דבר נלמוד מזה הטעם והטעם השוה לכל הדברים להלכה קי״ל כר׳ יהודה דמכשירין שא״א לעשותן מעיו״ט מותר לעשותן כדרכן ביו״ט והוא שיהיה דבר הצריך ולא יהא בו תקון לחול ואם אפשר לעשותן מעיו״ט עושין אותן ע״י שינוי וזהו טעם לביקוע וטעם למלח. ועם כל זה צריך הדבר תקון שהרי לדעת חכמים אע״פ שא״א לעשותן מעיו״ט א״כ תבלין מה טעם נדוכין כדרכן ומלח למה אפילו בשינוי אלא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים והם אמרו יש מכשירין שהם כאוכל עצמו והם התבלין והמלח שנכנסים באוכל עצמו והתירו זה כדרכו וזה על ידי שינוי ואפילו לדעת חכמים וכן לר׳ יהודה מפני שמספיק למלח בהטייה לדוכן כל צרכה. ואפשר דבקוע עצים מפני שא״א לאפות ולבשל בלא עצים עשו אותו כדיכת המלח והתירו אותו על ידי שינוי עכ״ל:
ואין מטילין חלשים וכו׳.כ׳ הראב״ד ז״ל בגמרא מפרש מטילין חלשים על קדשים של יו״ט ביו״ט אבל לא על המנות של חול ביו״ט ואפילו בקדשים ועם בניו ובני ביתו מותר ואפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה עכ״ל:
אין מוליכין את הסולם וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל הוא אמר דבר זה אבל הגמרא לא אמרה כן ולא חלקה בדבר אלא העמידה כתנאי ורב חנן בר אמי כתנא קמא דמפליג בין רה״ר לרה״י ורב אמר כרבי אליעזר ור״ש דלא מפליג וב״ה דשרו בתרוייהו שרו עכ״ל:
חפצי הפקר וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל טעה במשנתנו ושל עולי בבל כרגלי הממלא וכבר נפקא לן מהלכתא דבמסכת עירובין אוקימנא כרבנן דפליגי על רבי יוחנן בן נורי דחפצי הפקר קונים שביתה ויש להם אלפים אמה לכל רוח וממקום שביתתו בין השמשות ומזה הטעם לא הביא הרב ז״ל בהלכותיו מחלוקת דרב נחמן ורב ששת שחלקו במילא ונתן לחבירו דלאו אליבא דהלכתא פליגי בבור של עולי בבל אבל יש לנו עליו טענה שהרי מחלוקתם עומדת במעינות הנובעים עכ״ל:
שור של רועה וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל זה שבוש אלא מפני שהוא זוכה לכל אחד ואחד בחלקו מעיו״ט ואע״פ שאין לו לשואל ברירה ה״מ בדבר של שותפין שהם מקפידים בחלוקתם אבל הפטם זה שמוכר אותו אין עליו זאת ההקפדה כדי שיבא כל אדם ויקנה ויוליך לרגלו עכ״ל:
ולמה נקרא שמו עירוב וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל הטעם הזה לנערים כי הוא שאול מערובי חצירות כלומר זה משום היכר הוא וזה משום היכר הוא מה זה שמו עירוב אף זה שמו עירוב ואינו כן אלא שהוא מערב צרכי שבת עם צרכי יו״ט לעשותם יחד עכ״ל:
עירובי תבשילין שיעורו וכו׳ ביום טוב בלבד.כתב הראב״ד ז״ל נ״ל שאם אפה [ולא בישל או בישל ולא אפה] ונאכל העירוב או אבד מה שעשה בעוד שהעירוב קיים מותר לו לשבת עכ״ל:
כל הדברים האלו וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל אע״פ שיש בדבריו כעין טעם לא ראינו הגאונים הראשונים שחלקו בדבר זה וכל שכן הוא שהרי השני עתה חול גמור הוא שהרי אדר ואייר ואלול חסרים הם ואינן אלא יום אחד ראשי חדשים הסמוכין להם ואם יאמר בשני אם אתמול קדש והיום חול אין בדברי של אתמול כלום והיום תהיה זו תרומה על זו כל שכן שיכול לומר מאתמול עכ״ל:
