אין מפקידין מעשר וכו׳ עד אצל עם הארץ.א״א לא מצאתי דבר זה בשום מקום ואין שום סמך לדבר ואם הוא כלום אין לו ריח וטעם אלא במעות של מעשר שני שלא יפקיד אותם פקדון ארוך שיטמין אותן שמא ימות ולא יצוה ובניו יעלו אותם בחזקת שלהם ואפילו הם חברים אח״כ מצאתי אותה בתוספתא במע״ש פ״ד מפקידין מעשר שני של דמאי אצל חבר ושל ודאי אצל ע״ה אבא חילפי בן קרויה אומר בראשונה היו עושין כן חזרו לומר אפילו חבר אין מפקידין אצלו שאין אתה יודע מי עומד אחריו מ״מ של דמאי אין מפקידין אותו אצל עם הארץ מפני שמיקל בו ועם כל זה אין דעתי נוחה הימנו אלא במעות שהוא פקדון ארוך ויש לחוש שמא ימות ואין ידוע מי יעמוד אחריו אבל בפירות שאינן לזמן ארוך כולי האי לא חיישינן:
ומותר לאבד מיעוט מעשר שני של דמאי וכו׳.א״א בגמרא א״ר יוחנן בשם ר״ש בן יהוצדק בין פרוס בין שלם כגרוגרת משמע יותר מכגרוגרת לא ור׳ ינאי אומר בפרוס פחות מאוכל מותר לאבד פי׳ פחות מכביצה בשלם כגרוגרת:
והמפריש מעשר שני.א״א אפי׳ כגרוגרת וכדברי ר׳ ינאי אפילו עד כביצה:
עיסה של מעשר וכו׳.א״א אין זה דרך הירושלמי ומשנה אמרה כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני ואיפליגו עלה ר״י ור״ל ר״י סבר מאי ניכר ניכר ביתרון המדה אבל יתרון שבח בלא יתרון מדה השבח לשני ור״ל אמר ניכר בטעם אע״פ שאין שם יתרון מדה השבח לפי חשבון אבל מדה בלא שבח טעם הירושלמי לא איירי ביה ואפשר שתחזור המדה למה שהיתה ולא דברו אלא בשבח שהותיר על המדה ועל דמי התערובות אם היה לבעל התערובות חלק בו:
כיצד השבח לפי וכו׳ עד וכן על דרך זה.א״א זו החלוקה איני יודע מה היא שהשבח הוא זוז ובאותו זוז יטול בעל המעשר ג׳ חלקים ובעל התבלין רביע נמצא לבעל המעשר ד׳ זוזים פחות רביע ובעל התבלין זוז ורביע וכן הדין:
האחין שחלקו מע״ש.א״א נראה לי שהוא מותר ובגמרא דאמר התם האחין שחלקו מהו לחלק זה כנגד זה פירוש מנה כנגד מנה ואמרינן במסקנא הוו בעי מימר אסור אשכח תני מותר:
אין מפקידין מעשר וכו׳ עד אצל עם הארץ.א״א לא מצאתי דבר זה בשום מקום ואין שום סמך לדבר ואם הוא כלום אין לו ריח וטעם אלא במעות של מעשר שני שלא יפקיד אותם פקדון ארוך שיטמין אותן שמא ימות ולא יצוה ובניו יעלו אותם בחזקת שלהם ואפילו הם חברים אח״כ מצאתי אותה בתוספתא במע״ש פ״ד מפקידין מעשר שני של דמאי אצל חבר ושל ודאי אצל ע״ה אבא חילפי בן קרויה אומר בראשונה היו עושין כן חזרו לומר אפילו חבר אין מפקידין אצלו שאין אתה יודע מי עומד אחריו מ״מ של דמאי אין מפקידין אותו אצל עם הארץ מפני שמיקל בו ועם כל זה אין דעתי נוחה הימנו אלא במעות שהוא פקדון ארוך ויש לחוש שמא ימות ואין ידוע מי יעמוד אחריו אבל בפירות שאינן לזמן ארוך כולי האי לא חיישינן:
ומותר לאבד מיעוט מעשר שני של דמאי וכו׳.א״א בגמרא א״ר יוחנן בשם ר״ש בן יהוצדק בין פרוס בין שלם כגרוגרת משמע יותר מכגרוגרת לא ור׳ ינאי אומר בפרוס פחות מאוכל מותר לאבד פי׳ פחות מכביצה בשלם כגרוגרת:
והמפריש מעשר שני.א״א אפי׳ כגרוגרת וכדברי ר׳ ינאי אפילו עד כביצה:
עיסה של מעשר וכו׳.א״א אין זה דרך הירושלמי ומשנה אמרה כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני ואיפליגו עלה ר״י ור״ל ר״י סבר מאי ניכר ניכר ביתרון המדה אבל יתרון שבח בלא יתרון מדה השבח לשני ור״ל אמר ניכר בטעם אע״פ שאין שם יתרון מדה השבח לפי חשבון אבל מדה בלא שבח טעם הירושלמי לא איירי ביה ואפשר שתחזור המדה למה שהיתה ולא דברו אלא בשבח שהותיר על המדה ועל דמי התערובות אם היה לבעל התערובות חלק בו:
כיצד השבח לפי וכו׳ עד וכן על דרך זה.א״א זו החלוקה איני יודע מה היא שהשבח הוא זוז ובאותו זוז יטול בעל המעשר ג׳ חלקים ובעל התבלין רביע נמצא לבעל המעשר ד׳ זוזים פחות רביע ובעל התבלין זוז ורביע וכן הדין:
האחין שחלקו מע״ש.א״א נראה לי שהוא מותר ובגמרא דאמר התם האחין שחלקו מהו לחלק זה כנגד זה פירוש מנה כנגד מנה ואמרינן במסקנא הוו בעי מימר אסור אשכח תני מותר: