Daily Rambam: 12 Tishrei, 5793

א. זָר שֶׁאָכַל תְּרוּמָה בִּשְׁגָגָה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהִיא תְּרוּמָה וְשֶׁהוּא מֻזְהָר עָלֶיהָ אֲבָל לֹא יָדַע אִם חַיָּב עָלֶיהָ מִיתָה אִם לָאו הֲרֵי זוֹ שְׁגָגָה וּמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ:

ב. אֶחָד הָאוֹכֵל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכל וְאֶחָד הַשּׁוֹתֶה דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִשְׁתּוֹת וְאֶחָד הַסָּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב טו) ״וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ לְרַבּוֹת אֶת הַסָּךְ. וְאֶחָד הָאוֹכֵל תְּרוּמָה טְהוֹרָה אוֹ טְמֵאָה בִּשְׁגָגָה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ. וְאֵינוֹ חַיָּב בְּחֹמֶשׁ עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב יד) ״כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה״ וְאֵין אֲכִילָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת. וּכְשֵׁם שֶׁאֲכִילַת תְּרוּמָה בִּכְזַיִת כָּךְ שְׁתִיָּה בִּכְזַיִת:

ג. אָכַל וְחָזַר וְאָכַל. שָׁתָה וְחָזַר וְשָׁתָה. אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף אֲכִילָה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס וּמִתְּחִלַּת שְׁתִיָּה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף שְׁתִיָּה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לִכְזַיִת:

אכל וחזר ואכל וכו׳ מצטרפין לכזית.

א״א אמת הוא שכן מצא בתוספתא אבל במסכת כריתות פרק אמרו לו אכלת חלב נראה שאף לשתייה בעינן כדי אכילת פרס וכן בתוספתא דפסחים כך הוא בכדי אכילת פרס:

ד. הַתְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר בֵּין שֶׁל דְּמַאי בֵּין שֶׁל וַדַּאי וְהַחַלָּה וְהַבִּכּוּרִים כֻּלָּן מִצְטָרְפִין לִכְזַיִת לְחַיֵּב עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ שֶׁכֻּלָּן נִקְרְאוּ תְּרוּמָה. וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁאֵין חַיָּבִין חֹמֶשׁ עַל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי כְּמוֹ שֶׁאֵין חַיָּבִין עַל מַעֲשֵׂר [שֵׁנִי] שֶׁלּוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים אִם לֹא יִתְחַיֵּב עָלֶיהָ חֹמֶשׁ יְזַלְזְלוּ בָּהּ:

ה. אָכַל תְּרוּמָה בְּמֵזִיד [וְהִתְרוּ בּוֹ לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. לֹא הִתְרוּ בּוֹ] אִם הָיְתָה טְהוֹרָה מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. וְאִם הָיְתָה טְמֵאָה מְשַׁלֵּם דְּמֵי עֵצִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה אֶלָּא לְהַסָּקָה. לְפִיכָךְ אִם אָכַל תְּרוּמַת תּוּתִים וְרִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁנִּטְמְאוּ פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין שֶׁהֲרֵי אֵינָם רְאוּיִין לְהַסָּקָה:

ו. הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בְּפֶסַח בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין. אֲפִלּוּ הִפְרִישָׁהּ מַצָּה וְהֶחְמִיצָה פָּטוּר. וַאֲפִלּוּ דְּמֵי עֵצִים אֵינוֹ מְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְהַסָּקָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה אֵין לָהּ דָּמִים:

האוכל תרומת חמץ בפסח וכו׳ עד אין לה דמים.

א״א לא נתברר לי דבר זה דכיון דפליגי תנאי אי לפי מדה משלם אי לפי דמים משלם וסתם לן תנא דמתניתין דבשוגג משלם קרן וחומש ואיכא לאוקמא [כהלכתא] דחמץ בפסח אסור בהנאה ומתני׳ היינו טעמא דמשלם משום דלפי מדה משלם לית לן לסתומי מתני׳ כרבי יוסי הגלילי דלא סבירא לן כוותיה הילכך בשוגג משלם קרן וחומש לפי מדה:

ז. אֲבָל הַשּׁוֹגֵג שֶׁאָכַל תְּרוּמָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹ שֶׁאָכַל תְּרוּמָה נְקוּרָה. וְהַשּׁוֹתֶה יֵין תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה. וְהַסָּךְ יַיִן וְשֶׁמֶן כְּאֶחָד אוֹ שֶׁשָּׁתָה שֶׁמֶן וְחֹמֶץ כְּאֶחָד אוֹ שֶׁכָּסַס אֶת הַחִטִּים אוֹ גָּמַע אֶת הַחֹמֶץ הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ:

אבל השוגג וכו׳ עד משלם קרן וחומש.

א״א פלוגתא דרבי ורבנן היא ורבי הוא דס״ל הכי וקי״ל כרבנן ואע״ג דמברכין עליה בורא פרי האדמה אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא:

ח. הָיָה שָׂבֵעַ וְקָץ בִּמְזוֹנוֹ וְהוֹסִיף עַל שָׂבְעוֹ בַּאֲכִילַת תְּרוּמָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב יד) ״כִּי יֹאכַל״ לֹא שֶׁיַּזִּיק אֶת עַצְמוֹ. וְכֵן הַכּוֹסֵס אֶת הַשְּׂעוֹרִים פָּטוּר מִן הַחֹמֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁהִזִּיק עַצְמוֹ:

ט. זָר שֶׁבָּלַע שֵׁזָפִין שֶׁל תְּרוּמָה וֶהֱקִיאָן וּבָא אַחֵר וַאֲכָלָן גַּם הוּא בִּשְׁגָגָה הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְהַשֵּׁנִי מְשַׁלֵּם דְּמֵי עֵצִים לָרִאשׁוֹן:

י. הַמַּאֲכִיל הַפּוֹעֲלִים וְאֶת הָאוֹרְחִים תְּרוּמָה הֵם מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחֹמֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּשׁוֹגְגִין. וְהוּא מְשַׁלֵּם לָהֶם דְּמֵי סְעֵדָּתָן שֶׁדְּמֵי הַחֻלִּין יְתֵרִין מִדְּמֵי תְּרוּמָה שֶׁאֲכָלוֹ שֶׁדָּבָר הָאָסוּר נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם חוֹתָה מִמֶּנּוּ:

יא. הַמַּאֲכִיל אֶת בָּנָיו הַקְּטַנִּים וְאֶת עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים. וְהָאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ. וְהָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה פָּחוֹת מִכְּזַיִת. וְנָזִיר שֶׁשָּׁגַג וְשָׁתָה יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה. וְהַשּׁוֹתֶה שֶׁמֶן וְהַסָּךְ אֶת הַיַּיִן. כָּל אֵלּוּ מְשַׁלְּמִים אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הַחֹמֶשׁ:

המאכיל את בניו הקטנים וכו׳ עד משלמין כו׳ את החומש.

א״א התוספתא אמרה משלם קרן וחומש גבי נזיר ששגג ושתה יין של תרומה:

יב. בַּת כֹּהֵן שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה וְאַחַר כָּךְ אָכְלָה תְּרוּמָה מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הַחֹמֶשׁ. הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה וְאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעְלִיךְ אוֹ גֵּרְשֵׁךְ. וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה אוֹכֵל וְאָמְרוּ לוֹ מֵת רַבְּךָ וְהִנִּיחַ יוֹרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכִיל אוֹ שֶׁמְּכָרְךָ לְיִשְׂרָאֵל אוֹ נְתָנְךָ לוֹ אוֹ שִׁחְרֶרְךָ. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה. הֲרֵי אֵלּוּ מְשַׁלְּמִין הַקֶּרֶן בִּלְבַד. וְאִם הָיְתָה תְּרוּמַת חָמֵץ וְהָיָה עֶרֶב הַפֶּסַח הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם מִפְּנֵי שֶׁזְּמַנָּהּ בָּהוּל נֶחְפְּזוּ לֶאֱכל וְלֹא בָּדְקוּ. וְכֻלָּן שֶׁהָיְתָה לָהֶן תְּרוּמָה בְּתוֹךְ פִּיהֶן כְּשֶׁיָּדְעוּ שֶׁהֵן אֲסוּרִין לֶאֱכל הֲרֵי אֵלּוּ יִפְלֹטוּ:

יג. הָיָה אוֹכֵל וְאָמְרוּ לוֹ נִטְמֵאתָ. אוֹ נִטְמֵאת הַתְּרוּמָה. טָמֵא הָיִיתָ. אוֹ טְמֵאָה הָיְתָה הַתְּרוּמָה. אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֶבֶל אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ. אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. אוֹ שֶׁטָּעַם טַעַם פִּשְׁפֵּשׁ לְתוֹךְ פִּיו. הֲרֵי אֵלּוּ יִפְלֹטוּ:

יד. שְׁתֵּי קֻפּוֹת אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין וְנָפְלָה תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זוֹ נָפְלָה הֲרֵינִי אוֹמֵר לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. אֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה אָכַל זָר אַחַת מֵהֶן הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְהַשְּׁנִיָּה נוֹהֵג בָּהּ כִּתְרוּמָה. אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה אַף הוּא פָּטוּר. אָכַל אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן מְשַׁלֵּם כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. אִם מֵזִיד קֶרֶן. וְאִם שׁוֹגֵג קֶרֶן וְחֹמֶשׁ:

טו. הָאוֹכֵל אֶת הַחֹמֶשׁ בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עָלָיו חֻמְשׁוֹ. שֶׁהַחֹמֶשׁ כְּקֶרֶן לְכָל דָּבָר. וְכֵן מוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ לְעוֹלָם. כָּל הַמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ הֲרֵי הַתַּשְׁלוּמִין כִּתְרוּמָה לְכָל דָּבָר. אֶלָּא שֶׁאִם נִזְרְעוּ גִּדּוּלֵיהֶן חֻלִּין. וְאִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחל אֵינוֹ מוֹחֵל. וְכָל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן בִּלְבַד הֲרֵי הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין וְאִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחל מוֹחֵל:

טז. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָכְלָה תְּרוּמָה וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת לְכֹהֵן. אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ כֹּהֵן אָכְלָה מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ. וְאִם תְּרוּמָה שֶׁזָּכָה בָּהּ כֹּהֵן אָכְלָה מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן לַבְּעָלִים וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ. שֶׁכָּל הַמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן לַבְּעָלִים וְהַחֹמֶשׁ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה:

בת ישראל שאכלה תרומה וכו׳ עד לכל כהן שירצה.

א״א מצאתי נוסחא מהופכת על זה אבל זאת הנוסחא מיושרת בעיני יותר:

יז. לֹא הִסְפִּיקָה לְשַׁלֵּם עַד שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת לְעַצְמָהּ וַהֲרֵי הִיא כְּמִי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת לְכֹהֵן מֵעוֹלָם:

יח. כָּל הָאוֹכֵל תְּרוּמָה בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מִן הַחֻלִּין הַמְתֻקָּנִים שֶׁהוֹצִיאוּ מֵהֶן תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. וּמְשַׁלְּמִין מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה וּמִן הַהֶפְקֵר וּמִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְּלָה תְּרוּמָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִם הִקְדִּים הַמַּעֲשֵׂר לַתְּרוּמָה. וּמְשַׁלְּמִין מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּפְדּוּ שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה. וּמִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן אֲבָל לֹא מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב יד) ״וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ״. כַּקֹּדֶשׁ שֶׁאָכַל:

יט. הָאוֹכֵל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית יַמְתִּין לַקִּשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וִישַׁלֵּם מֵהֶן. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁלֵּם חוֹבוֹ מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ:

כ. אָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה מְשַׁלֵּם חֻלִּין בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין. אָכַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה מְשַׁלֵּם חֻלִּין טְהוֹרִין וְאִם שִׁלֵּם חֻלִּין טְמֵאִין בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין וְיַחֲזֹר וִישַׁלֵּם מִן הַטְּהוֹרִין:

כא. אָכַל תְּרוּמַת חָבֵר מְשַׁלֵּם לוֹ. אָכַל תְּרוּמַת עַם הָאָרֶץ מְשַׁלֵּם לֶחָבֵר וְנוֹטֵל דָּמֶיהָ מִמֶּנּוּ וְנוֹתֵן לְעַם הָאָרֶץ שֶׁאָכַל תְּרוּמָתוֹ שֶׁאֵין מוֹסְרִין טָהֳרוֹת לְעַם הָאָרֶץ:

כב. גָּזַל תְּרוּמָה מֵאֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן וַאֲכָלָהּ וְאַחַר כָּךְ מֵת אֲבִי אִמּוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לְעַצְמוֹ אֶלָּא לְיוֹרֵשׁ אַחֵר מִשְּׁאָר הַשֵּׁבֶט. וְכֵן אִם נָפְלָה לוֹ תְּרוּמָה מֵאֲבִי אִמּוֹ וַאֲכָלָהּ. וּבַעַל חוֹב שֶׁגָּבָה תְּרוּמָה בְּחוֹבוֹ וְהָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ וַאֲכָלוּהָ מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְכֹהֵן חָבֵר וְהֶחָבֵר נוֹתֵן לָהֶם דָּמִים שֶׁהָיוּ מוֹכְרִין בָּהּ אוֹתָהּ הַתְּרוּמָה כְּמוֹ שֶׁאָכְלוּ:

גזל תרומה מאבי אמו כהן ואכלה ואח״כ מת אבי אמו אינו משלם לעצמו אבל משלם ליורש אחר משאר השבט וכו׳.

[א״א] בירושלמי פרק האוכל תרומה בשוגג:

כג. הַגּוֹנֵב תְּרוּמָה וְלֹא אֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל לַבְּעָלִים. וְיֵשׁ לוֹ לְשַׁלֵּם מִדְּמֵי תְּרוּמָה. גְּנָבָהּ וַאֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם שְׁנֵי קְרָנִין וְחֹמֶשׁ. קֶרֶן וְחֹמֶשׁ מִן הַחֻלִּין. וְקֶרֶן אֲפִלּוּ מִדְּמֵי תְּרוּמָה:

כד. הָיְתָה הַתְּרוּמָה הֶקְדֵּשׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת וּגְנָבָהּ וַאֲכָלָהּ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. שֶׁאֵין תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל בְּהֶקְדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל מְשַׁלֵּם קֶרֶן וּשְׁנֵי חֳמָשִׁים. חֹמֶשׁ מִשּׁוּם אוֹכֵל תְּרוּמָה. וְחֹמֶשׁ מִשּׁוּם שֶׁנֶּהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ. וּלְמִי מְשַׁלֵּם. אִם הָיָה בָּהּ כְּזַיִת וְאֵין בָּהּ שְׁוֵה פְּרוּטָה מְשַׁלֵּם לַכֹּהֲנִים. וְאִם יֵשׁ בָּהּ שְׁוֵה פְּרוּטָה בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּזַיִת בֵּין שֶׁאֵין בָּהּ כְּזַיִת מְשַׁלֵּם לַהֶקְדֵּשׁ:

כה. וּמִפְּנֵי מָה חָל אִסּוּר הֶקְדֵּשׁ עַל אִסּוּר הַתְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁהַתְּרוּמָה אֲסוּרָה לְזָר וּמֻתֶּרֶת לַכֹּהֵן. הִקְדִּישָׁהּ נֶאֶסְרָה עַל הַכֹּהֵן. לְפִיכָךְ נוֹסָף בָּהּ אִסּוּר אַף עַל יִשְׂרָאֵל עַל דֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת וְאִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת:

הגוזל תרומה ואכלה וכו׳ עד האוכל משלם קרן וחומש.

א״א נראה לי שיש כאן שיבוש ומה בין גזלן וגנב והלא ונתן לכהן את הקדש בין גנב בין גזלן משמע ובשניהם אינו משלם אלא חומש אחד ולמה לא ישלם שני חומשין בגזלן כמו בגנב והסוגיא שבירושלמי הטעתו שראה גזל תרומה משל אבי אמו כהן ואחר כך ראה גנב תרומת הקדש ואכלה ובכל ענין נשתבש ודומה שלא ראה הסוגיא דריש לקיש הקשה על רבי יוחנן שאמר בגזל תרומה משל אבי אמו כהן משלם לשבט והקשה עליו מהמשנה גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן אחד על דעתך דתימר משלם לשבט וישלם ג׳ א״ר ייסא אמר רבי יוחנן התורה אמרה יצא ידי גזילן פי׳ בקרן אחד יצא אע״פ שיש עליו חיוב לשבט וחיוב לגזבר והנה כי גנב וגזלן א׳ הם שהרי הקשה מגנב לגזלן ועלה לו התירוץ גם כן לשניהם:

ולעולם אינו משלם וכו׳ עד בין שהוקרה.

א״א ואם הוזלה בשעת אכילה למה לא יתן כשעת גזילה ומה גרע מגזלן גם כן י״ל שאינו משלם לפי דמים אלא לפי מדה כמו שכתבתי למעלה:

Daily Rambam

י״ב תשרי ה׳תשצ״ג

תרומות

י

ספר זרעים

י״ב תשרי ה׳תשצ״ג